גלות ישראל מול גלות יהודה.

וגם בגדול אנחנו/רובינו/הנרטיב ההמשך של גלות יהודה ולא של ישראל

במשך הדורות היו הרבה שהציעו אלטרנטיבה שלא המשיכה. זה ממלכת ישראל. זה הצדוקים. זה הקראים וזה הרפורמים בימינו. אחד המשפטים האהובים עלי הוא המשפט באנציקלופדיה העברית "עדין לא ברור מדוע נבלמה התפתחות התנועה הקראית במאה ה11".

בס"ד יפה כח האב תשפ"ב

דווקא בקהילות ישראל, אשכנזים וספרדים – תופסת בקינות לתשעה באב מקום נכבד קינתו של רבי שלמה אבן גבירול 'שומרון קול תתן' , המתארת ויכוח בי 'אהלה' היא שומרון ל'אהליבה' היא ירושלים (כנבואת יחזקאל בפרק כג על שתי האחיות 'אהלה ואהליבה'):

וכך פותח המשורר:
'שומרון קול תתן, מצאוני עוונייי, לארץ אחרת יצאוני בניי, ואהליבה תזעק, נשרפו ארמוני, ותאמר ציון עזבני ה". כל אחת מהאחיות מנסה לנחם את חברתה וטוענת שסבלה גדול יותר. אהלה מסיקה: דומי אהליבה ואל תבכי כבכיי, שנותיך ארכו ולא ארכו שניי'. ואהליבה משיבה: 'דומי אהלה, כי יגוני זכרתי, נדדת את אחת ורבות נדדתי… ונשרף ההיכל אשר בו נכבדתי… ועל כל הארצות נפצו המוניי'

והמשורר לא מכריע בויכוח, אלא תומך בשתי האחיות, ומבקש:
'החומל על דל, חמול על דלותם, וראה שוממותם ואורך גלותם. אל תקצוף עד מאד, וראה שפלותם, ואל לעד תזכור עוונם וסכלותם. רפא נא את שברם ונחם אבלותם, כי אתה סברם, ואתה איילותם חדש ימינו כימי קדמוניי, כנאמך: בונה ירושלים ה".

בברכה, מנשה ברקאי בוך-טרגר

ויחזקאל המוכיח בזעם את ממחכות יהודה וישראל – הוא החוזה בפרק לז את איחוד עץ יהודה וכל ישראל חבריו, עם עץ יוסף לבית אפרים ו'כל בית ישראל חבריו', שיתקבצו יחד על אדמת ישראל, ויהיו 'לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך, ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות… ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם, ונתתים והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם… והייתי להם לאלקים והם יהיו לי לעם…', אבכי"ר.

בברכה, מב"ט