גרמא בנזיקין
שלום וברכה
מקובל להגדיר את נזיקין כאיסור על החפצא. לענ"ד לפי חלק ניכר מהראשונים איסורי נזיקין הינן איסורים על הגברא ומצד פעולת האדם ולא מצד התוצאה. ניתן להוכיח זאת מדבריו המפורסמים של הנימוק"י בסוגיית אשו משום חציו שהאחרונים ביארו בדבריו שהאדם מתחייב מאחר שהמעשה נחשב כגמור ברגע הראשון. לענ"ד כל חידושו של הנימוק"י ייתכן רק אם נאמר שהאיסור נובע ממעשה האדם, ואז לסברות שהובאו לעיל יש משקל מאחר שהחיוב תלוי בגמר המעשה, אך אם נאמר שהאיסור הוא מצד התוצאה מסתבר שהאיסור חל רק כאשר התוצאה מתרחשת. אפשר להדגים זאת מגזלן שם החיוב נובע מכך שממון חבירו בידו ולא מצד המעשה והוא הדין כאן שאם נאמר שהאיסור נובע מהתוצאה החיוב נובע מכך שהתרחש נזק אלא שהמעשה מייחס זאת אליו. כמו"כ לא מסתבר לומר שאנו כביכול רואים את התוצאה כדבר שהתרחש ולכן מחייבים מצד התוצאה ועיין במנחת שלמה על ב"ק סי י שהאריך לדחות סברא זו. לכן י"ל שכל דבריו של הנימוק"י נאמרו שלעניין החיוב המעשה נחשב גמור ונובעים מהעובדה שהוא סובר שהחיוב הוא מצד מעשה האדם. הוא מדבר על חיוב התשלומין ולא על האיסור אך כידוע ניתן להתייחס לתשלומי נזיקין כדין או כעונש. אם זה דין אזי פשיטא שהם נובעים מהנזק שנוצר ולא ממעשה האדם, אך אם זה עונש יש מקום לומר שהחיוב נוצר ממעשה האדם. אם הנימוק"י מגדיר את הגורם כמעשה האדם אזי מוכח שהוא וסבר שתשלומי נזיקין הינן עונש ולא דין והסיבה המחייבת בתשלומין היא הסיבה המחייבת באיסור דהיינו המעשה. כמו"כ מעצם העובדה שמשווה בין שבת לאיסורי נזיקין, משמע שכשם שבשבת האיסור הוא מצד המעשה, כך הוא נקט אף בנזיקין. אם כך מדוע גרמא בנזיקין אסור?
לא מסכים. ראשית, בכלל לא ברור מה האיסור בנזיקין. בתורה כתוב רק חיוב תשלום. וזה בפשטות יסודו בנזק עצמו. אלא שאם לא הייתה רשלנות הוא פטור.
כמובן שיש לתלות זאת בחקירה מה המחייב בממון המזיק: הרשלנות או עצם הבעלות. לצד השני זה לא מוגדר כחיוב על המעשה.
גם מהנמוק"י אין להוכיח זאת. בהחלט אפשרי שהחיוב הוא על התוצאה, אלא שהיסוד שבגללו אתה מתחייב הוא המעשה שלך. ועוד, שספציפית לגבי אשו משום חיציו שם הדיון הוא מתי הוא נחשב אדם המזיק (כי אש לריו"ח היא לא ממש ממון המזיק אלא מדיני אדם). ולכן כאן יש יותר מקום להגדיר זאת כחיוב על פעולה ולא על תוצאה. אמנם גם באדם המזיק שאדם מועד לעולם, ולכאורה פירוש הדבר הוא שהחיוב אינו על מעשהו אלא אחריות על התוצאה. אלא שהגדרתו כאדם המזיק תלויה במעשה שלו, אבל משעה שהוא מוגדר כך הוא חייב על התוצאה.
לא הבנתי את שאלתך מדוע גרמא בנזקין אסור. מה הקשר להקדמה? גם אם האיסור הוא על פעולת האדם, פעולת גרמא גם היא פעולה אלא שלא די בה כדי לחייב בדיני אדם. יתר על כן, לפי ההשלמה שמובא במאירי ריש הכונס, אין איסור על גרמא אלא חיוב תשלום בדיני שמים.
א. לא הבנתי כלל את דחיית הוכחתי מהנימוק"י. האם לדעתך ניתן לומר שגזלן שיצר מכשיר שבאמצעותו הוא מסוגל לגזול באמצעות לחיצה על כפתור, אך מת לפני שזה התרחש יהיה חייב? הרי סיבת החיוב היא משום ממוני גבך וכל עוד התוצאה לא התרחשה פשוט שהוא לא התחייב והוא הדין לנזקין. אם החיוב הוא מצד התוצאה, אזי למרות שצריך גם מעשה של אדם, מתסבר שהחיוב לא חל עד שהתוצאה התרחשה מאחר שהמעשה הינו בתורת 'תנאי' לחיוב. ניתן להוכיח זאת מדברי הגרי"ז (בספר המקבץ עניינים שונים מדבריו) המוכיח שלא שייך פטור אונס בגזלן מאחר שאונס זה שהמעשה לא מיוחס אליך , אך בגזלן שהחיוב הוא לא מצד המעשה אלא מצד התוצאה, זה לא רלוונטי. כלומר בחיובים שהינם מצד התוצאה המעשה אינו כ"כ משמעותי ואם הנימוק"י טוען שהמעשה הוא המחייב אזי ברור שהחיוב הוא בגלל המעשה ולא מהתוצאה.
ב. הגמרא בבא בתרא כב כותבת במפורש גרמא בנזיקין אסור.
ג. שאלתי בוססה על ההנחה שהרבה אחרונים אמרו שבאיסורים שהינן מצד הגברא, גרמא מותרת. ישנן מקורות רבים לכך ורק אמנה לדוג' את דברי הרב יעקב אריאל בשו"ת באהלה של תורה ח"ב סימן כט. והוא לא היחיד-זהו חילוק מפורסם ביותר.
איני עוסק כלל בממון המזיק אלא באדם המזיק אז לא הבנתי מה הקשר לחקירה במחייב בממון המזיק. אשו משום חציו זה אדם המזיק
א. לא הבנתי את הטענה. חייבים על התוצאה ולכן כלל עוד לא קרתה התוצאה הוא לא חייב. אבל המחייב הוא הפעולה (בגללה אתה חייב על התוצאה).
בגזלן בפשטות זה לא חיוב ממוני גבך, אחרת מה טעם דרשו כעין ויגזול את החנית? מה ההבדל בין גנב לגזלן? להיפך, תביעת ממוני גבך היא תביעת ממון רגילה (שכר שכיר, מילווה, נזק) ולא גזלנות.
ב. ועדיין מה שכתבתי בעינו. אמנם אולי ההשלמה סובר שמעבר לאיסור יש חובת תשלום, אבל כתבתי ליישב גם בלי זה.
ג.חילוק מפורסם ולא נכון (בטח לא הכרחי).
קודם כל, אם בזה אתה עוסק כדאי לומר זאת. לגבי אשו משום חיציו כידוע נחלקו הראשונים בדעת ריו"ח אם הוא ממונו או ממש אדם המזיק.
תודה רבה, כעת הבנתי יותר את דבריך.אני מסכים איתך שגם אם החיוב בתוצאה עדיין הפעולה היא מה שגורמת לך להתחייב על התוצאה. אך הפעולה רק משמשת ככלי לייחס את הנזק אליך ואין לה חשיבות מצד עצמה ולכן אנו הולכים אחרי השעה בה התוצאה התרחשה ולא אחרי השעה בה הפעולה התרחשה ולכן כל עוד התוצאה קרתה לאחר מותו אין משמעות לכך שהפעולה הייתה בחייו. ואם הנימוק"י אומר שהולכים אחרי השעה בה הפעולה התרחשה משמע שהיא המוקד, ולא רק כלי לייחס את התוצאה אליך.
בגלל שנראה לי שדי חפרתי בנושא, לא אמשיך לשגע יותר….
תודה רבה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer