דואליזם ועצם נפשי

תודה
עזרת לי עם שאלה 1, רק לא הבנתי את השורה הראשונה ("עצם זה שמדובר בנצבים (כנראה מצבים) אינו אומר שנם נפשיים"). הכוונה ב"מצבים" זה תכונות, כמו נוזליות?

לגביי שאלה 2, ארצה קצת להרחיב את הדיון:
א. האפיון (השלילי בחלקו) של משהו רוחני הוא שהוא לא נמצא במרחב (בחלל), במובן הזה שאין לו מיקום. אני לא יכול לתת קו אורך וקו רוחב של אידאל הטוב, או של המחשבה שלי. האם אתה מסכים לתיאור כזה של אובייקט רוחני? וגם, מה לגביי תכונות רוחניות? אם הכעס שלי, העצב שלי והמחשבה שלי הם רוחניים, אז באיזה מובן הם קיימים אם הם לא אובייקטים? בקצרה, השאלה שלי היא איך אתה מאפיין משהו רוחני, בניגוד למשהו חומרי? מה שכתוב בברכות בהחלט מתקבל על הדעת, ולא ידעתי את זה.
ב. מה המשמעות של נמצאת מחוץ לחלל? האם יש נקודה שאני יכול להצביע עליה והיא תהיה שם? אם זה כך, אז שוב אשאל, מה מבדיל אותה (את הנפש) או כל דבר רוחני אחר מאובייקט חומרי?

ג. הזיהוי של העצם עם התכונות נובע מהעובדה שאם אין אפיון לנפש חוץ מהיותה בזמן, זה אומר שאם לא תהיה בה פעילות (התכונות הנפשיות לא יתבטאו) אז באיזה מובן היא קיימת? היא לא במרחב (אלא אם יש הסבר לקיומה במרחב במובן כלשהו) ואם התכונות לא פועלות אז היא גם לא בזמן, וכך לא נשאר לה שום אפיון. אני חושב שמוצא טוב לכך יהיה לומר שוב שיש את העצם הנפשי ואולי לומר שהוא מושג בסיסי שאנחנו לא יכולים לומר עליו כלום, אבל נשמע לי קצת דחוק.
ד. מקבל לגמרי. תכונות הן של משהו. הסעיפים הקודמים מנסים לבדוק של מה.

שוב תודה🙏

1. אכן, תכונות או מצבים של עצמים (מהירות היא מצב ולא בדיוק תכונה).
2. אחזור שוב. כאשר אתה מדבר על משהו שנמצא מחוץ לחלל, פירושו של דבר שההימצאות שלו אינה תופסת מקום במרחב שלנו (או שהיא נמצאת בכולו, וכנ"ל). אז באיזה מובן הוא נמצא? כנראה זו הימצאות ללא תפיסת מקום בחלל. כמו הקב"ה למשל (והנשמה שהגמרא בברכות שם מדמה אותה אליו). האם זה אומר שהקב"ה הוא תכונה של העולם החומרי? לא. זה אומר שההימצאות שלו אינה בחלל אלא במובן אחר כלשהו. יש לו 'מיקום' שאינו חללי. כמו פוטון למשל. אבל זה לא אומר שהוא נמצא רק בזמן. אתה מניח שיש רק חלל וזמן וכל מה שאינו חללי נמצא רק בזמן. אבל לא, יש עוד הקשרים פרט לחלל ולזמן. ההימצאות אינה תלויה בחלל.
   באשר לשאלתך בסוף, שאל את עצמך: מה מבדיל את הקב"ה מכל עצם חומרי? ושאל את עצמך גם: האם כשהוא לא פועל הוא לא קיים?
   מכאן שאכן יש עצמים רוחניים. הנפש כמו הקב"ה. המצבים המנטליים הם תכונות של הנפש שהיא עצם רוחני.
   תחושתי היא שאתה מנסה לתאר את העצמים הרוחניים במונחי עצמים גשמיים ואז כמובן נכשל, ומכאן אתה מסיק שאין עצמים רוחניים. אבל אם מראש תבין שאין דרך לתאר אותם במונחים חומריים (שהרי זו נקודת המוצא של מי שמאמין בדואליזם) לא תיקלע לקושי ולא תסיק ממנו את המסקנה שלך.

מעולה, לגמרי הבנתי!

תקן אותי אם אני טועה, אבל הרבה פעמים דיונים פילוסופיים על דברים שמוכרים לנו הכי טוב מבפנים (אידאת הטוב, אלוהים, נשמה או בחירה חופשית), אבל אינם מוכרים במושגים הנגישים לנו (מושגים כמו חלל וזמן, חומר, תזוזה והחושים באופן כללי) מסתיימים בסוג הסבר שמניח ברקע (אולי באופן תת מודע) את אי האפשרות להסביר את אלו במושגים הנגישים לנו, אך בכל זאת אנחנו רוצים לשמר את האינטואיציות על קיומם של דברים אלו ולכן פשוט אומרים שזה לא שייך לעולמנו וכך "פתרנו" את הבעיה. דיונים פילוסופיים (בעיקר באקדמיה) כמעט אף פעם לא עובדים בצורה כזו אלא תמיד מנסים להביא הנחות יותר קרובות לעולמנו כדי לחזק טיעונים (ולא מסתמכים רק על אינטואיציה). לפעמים ה"בריחה" לאינטואיציה בלבד מרגישה לי קלה מדיי ואפילו אד הוק שכן כל מה שאין לו פתרון אנחנו פשוט אומרים שזה חייב להיות קיים או חייב להיות רוחני כי אין לנו אופציה אחרת, שזה בעצם הוכחה על דרך השלילה. שאלתי היא האם אתה חושב שיש טיעון פוזיטיבי לחיזוק האינטואיציות שלנו? וגם- מה דעתך על הגישה האקדמית כפי שהצגתי אותה כאן?

ובלי שום קשר- אשמח לסדרת הרצאות על פילוסופיה של הנפש (דואליזם מול מטריאליזם על סוגיו מול אידיאליזם) במידה ומתוכנן משהו כזה 🙂

אני לא חושב שזה נכון תמיד. כשאין הסבר מספק במונחי הידע הקיים מחפשים משהו אחר. ואז מניחים את קיומו גם אם לא יודעים להסבירו. יתר על כן, הרי ההסבר לא יכול להיות במונחי הידע הקיים אחרת לא היינו צריכים משהו חדש. אם אתה מחפש הסבר לרוח במונחי חומר לא תמצא. אבל זו אינה מגרעת בהנחה שיש רוח, שהרי מעצם הגדרתה לא ניתן להעמידה על חומר.