דחיית מצוות דאורייתא מפני תקנות חז"ל

לאחרונה נזכרתי בכלל שעשה דוחה לא תעשה, ומכאן עולה השאלה, אם חכמים עוקרים עשה בשוא"ת, האם לא קל וחומר שיוכלו לעקור לא תעשה, שהרי עשה דוחה לא תעשה? ניתן לשאול את השאלה גם הפוך, אם חכמים לא יכולים לעקור לאו, האם לא קל וחומר שלא יוכלו לעקור עשה בשוא"ת?

בנוסף, בעצם קיום יום טוב שני של גלויות, האם חכמים לא עוקרים פה גם את איסור בל תוסיף? ופה לא ניתן להגיד שהם עוקרים בשוא"ת, לא כך?

א. הקו"ח הזה יש לו פירכא: עקירת עשה היא בשוא"ת, ועקירת לאו היא בקו"ע. לכן עקירת עשה קלה יותר מעקירת לאו. לגבי עשה שדוחה לאו, זה חשבון מעניין בפני עצמו (שהרי עבירת לאו חמורה מביטול עשה), אבל קשה לי להאריך במייל.
ב. לגבי השאלה מדוע כל תקנת חכמים אינה עבירת בל תוסיף או בל תגרע, נחלקו בזה תוס' והרשב"א בר"ה טז ע"ב. לפי רוב השיטות תקנות חכמים מופקעות מעבירות בל תוסיף כי התורה עצמה הסמיכה אותם לעשות זאת.

לגבי השאלה האם עקירת בל תוסיף היא עקירה בקו"ע, למרות שהאיסור שנעקר עצמו נעקר בשוא"ת, זכור לי דיון של בעל טורי אבן (החידושים לש"ס של בעל שו"ת שאגת אריה) בזה, ואם זה מעניין אותך אנסה לחפשו.