דעתו של הרב על סעיף 7 בחוק הלאום

אתה לא חשוב אבל שזה בעייתי מבחינה מוסרית? הרי זה פותח פתח לפגיעה במיעוטים שחיים פה. אם אנשים לא חייבים להשכיר/למכור דירות לערבים, אז למה הם חייבים לתת שירות כלשהו לערבים? ואז זו ממש הפרדה גזעית, כמו בשנות ה60 של ארה"ב (כמובן שיש הבדל במניעים, הכוונה לפרקטיקה).

קודם כל גם הערבים יכולים לחיות בהתיישבות כזאת אז הרב צודק. יש שיוויון בחוק הזה. וזה לא מדבר על התיישבויות קיימות.

אולי גם יהא להם יותר נוח.
לדעתי אחלה חוק, לא רואה בו שום נזק לאף אחד. ואין מה לחשוב אפילו.

מעריך את התערבות הנשיא. גם אם אני לא מצדיק אותו ולא מסכים איתו. הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו? חיבור קהילתי רק מחזק את אותה הקהילה.

לדעתי החוק הלך צעד אחד קדימה, היו צריכים ל"הכשיר" את החוק לרחובות ושכונות, ואח"כ יתרחבו הלאה. אולי כך זה היה פחות מפחיד את "הנגד".

תאיר,
דומני שדברייך הם דוגמה טובה למדרון חלקלק בשימוש בטיעוני מדרון חלקלק. לדעתי לא נפתח כאן שום פתח לשום דבר. ודאי שכל אחד צריך לתת שירות לכל אדם, וגם להשכיר ולמכור דירה לכל אחד. מה הקשר? אני מדבר על כך שזכותם של אנשים לגור במקום כרוחם וגם זה רק מנימוקים סבירים ורק בלי מימון ממשלתי.
מדובר רק על מקרים מסוימים שבהם יש מקום שמוגדר כבעל צביון מסוים ומנימוקים ראויים. האם לא סביר לתת לחרדים אפשרות לגור לחוד (בלי חילונים או מיזרוחניקים) כשכל אישה בלי שרוולים או בלי כיסוי ראש מוציאה אותם מדעתם והורסת להם (לדעתם) את החינוך? אז למה רק להם? כי הם אלימים יותר? צריך להתחשב בצרכים אמתיים של ציבור, וקצת להשתיק את אבירי התקינות הפוליטית שהשתלטו לנו על השיח.

אגב, קשה לא להעיר כאן שתי הערות:
1. בסיפור המיתולוגי שלי בשתי עגלות על הפגישה במדרשת שדה בוקר תוכלי לראות איך אוכלוסיה ליברלית להפליא (אנשי אקדמיה של בן גוריון) מזדעקים מהחשש שיבואו חרדים לגור שם. הם הקימו עמותה שתילחם בזה ויצאו לעיתונות. אני שמעתי את זה במו אוזניי מהוועד שלהם, ואף נזפתי בהם על כך. אין לי ספק שהם נמנים כיום על גדולי המתנגדים לסעיף 7.
2. יהודי לא יכול כיום לגור כמעט בשום ישוב ערבי (ע"ע פקיעין, שהיהודים שקנו שם בתים סולקו משם באלימות ואף אחד לא פצה פה), אבל זה לא מפריע לאף אחד. וכשאנשי כך רוצים לעשות הפגנה באום אל פאחם כולם צועקים על הפרובוקציה. וגם כשמתנחלים קונים (גם כשזה נעשה כדין וכחוק) בית בישוב ערבי (כמו בחברון) כל אבירי השוויון זועקים על פגיעה בצביון ובתושבים.
בקיצור, המדיניות העכשווית אינה ליברלית אלא רק נותנת פרס לאלימות ומביאה לאי שוויון בוטה בפני החוק. במקום זה יש להסדיר את הסוגיא כראוי בחוק. זה יביא לשוויון האמתי, שבו הפריבילגיה לגור לחוד תוכר בכל מצב שבו יש צורך אמתי ולא רק לאלו שנוקטים באלימות כמו היום.
המגמה ה"שוויונית" של היום מולידה את האלימות ומתוכה את אי השוויון השורר כיום. בדיוק כמו ששואפי השלום והמוחים נגד אלימות נגד הפלסטינאים מביאים עלינו שוב ושוב את המלחמה ואת האלימות. הסיסמאות האינסטינקטיביות לכיוון אחד כשברור לכל בר דעת שאין לזה שום בסיס (לפחות לא מעשי), באות מהבטן. הגיעה העת להתגבר על הבטן ולהתנהל עם הראש.

דיברת על כך שיש לאפשר לקהילות לגור במקום כרוחם. אין חולק על כך, ובדיוק מהסיבה הזו יש את חוק ועדות הקבלה, שמאפשר "לדחות מועמדים שאינם מתאימים להשקפת היסוד של היישוב". זאת אומרת שאם אתה בכיר בקהילה חרדית, ונשים עם שרוול קצר מוציאות אותך מדעתך, אתה רשאי לא לקבל אותן.
במקרה של חוק הלאום, הסעיף הזה עלול לאפשר (אחרת למה הסעיף נכתב, בהינתן חוק ועדות הקבלה?) לאנשים לסרב למכור דירות על רקע לאומי, שכן הם "בני דת/לאום אחת שמעוניינים לקיים התיישבות קהילתית נפרדת". לא הבנתי איך הקשר פה לא ברור.

"מדובר רק על מקרים מסוימים שבהם יש מקום שמוגדר כבעל צביון מסוים ומנימוקים ראויים."
אתה טוען שזו כוונת הסעיף? אם כן, לא ברור איך הסקת את זה, ואם אתה טוען שרק אם זו כוונת החוק אתה תומך בו, אני מסכימה איתך.

בקשר לשתי ההערות שלך, הן מדויקות אבל לא קשורות לנושא. נכון, יש הרבה מאוד צביעות. נכון, המערכת המשפטית יותר מפלה יהודים מאשר ערבים כשזה מגיע לענייני התיישבות. כל הדברים שציינת הם חמורים ודורשים טיפול, אבל איך זה רלוונטי לעובדה שהסעיף הזה גם דורש טיפול?

בעיניי חוק הלאום הוא דווקא חוק טוב וחשוב. הסעיף הזה ספציפית עלול להיות בעייתי, ולכן אני חושבת שהוא מיותר ותו לא. בכל מקרה, ביקשתי את דעתך וקיבלתי. תודה על המענה המפורט.

תאיר, ועדות קבלה שייכות רק בישובים קהילתיים. זה לא המצב עם החרדים.

אם היום מותר דה-פקטו רק לערבים למנוע כניסת יהודים לכפריהם באיומי אלימות – בעקבות הסעיף החדש יותר גם ליהודים לשמור על צביונו של יישובם ולהגן על בטחון התושבים מפני גורמים עויינים.

מה שיש להעיר הוא שאין לזה כל קשר ל'חוק הלאום' המגדיר את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. הזכות לשמור על הצביון הלאומי הדתי והתרבותי, צריכה להיכלל ב'חוק האוטונומיה הקהילתית', והיא צריכה להגן על כל 'יישוב קהילתי' ללא הבדל דת ולאום.

בברכה, ש"צ לוינגר

אני לא בקיא בפרטים המשפטיים. השאלה אינה משפטית אלא ערכית, ועל כך עניתי. כתבתי במה אני תומך, ואיני יודע אם זה שייך לחוק הלאום או לחוק ועדות קבלה ומה בין זה לזה.
אמנם מתוך הניסוח שמובא כאן אני לא רואה כיצד יוצא שאדם פרטי לא ימכור דירה למישהו בגלל שיקול כזה. זו החלטה של המדינה או של היישוב באישור המדינה. זוהי בדיוק ועדת קבלה, ויש לה הצדקה בתנאים שכתבתי. אם לפי זה יוצא שיש חוק מיותר שימחקו אותו.

לגבי מכירת בתי יהודים בא"י לנכרים והשכרה לעובדי ע"ז, יש איסור הלכתי מפורש. שאלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם אמורים להגן עליו משום 'חופש הדת'.

לגבי השכרת דירה, חייב שיהיה אמון בין המשכיר לשוכר, ואין כאן שום מקום לקריטריונים, וכי מישהו יכול לדרוש מאדם להפקיד את רכושו בידי כל שומר שיציע את עצמו?

בברכה, ש"צ לוינגר