דרישת טעמא דקרא במצוות שבין אדם לחברו

שו"תקטגוריה: עיון תלמודידרישת טעמא דקרא במצוות שבין אדם לחברו
אורן שאל לפני 7 שנים

שלום הרב,
ידוע הכלל שלא דרשינן טעמא דקרא. אבל לאחרונה חשבתי שאולי הכלל הזה תקף רק במצוות שבין אדם למקום, אבל במצוות שבין אדם לחברו שם דווקא מותר וצריך לדרוש טעמא דקרא. למשל לגבי איסור ריבית, הפסוקים שמצווים על כך הם:
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ".
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ".
נראה בבירור שהטעם מאחורי איסור ריבית הוא כדי לעזור לעניים (כלומר שזו מצווה שבין אדם לחברו, ולא בין אדם למקום). ייתכן שהמציאות הכלכלית בזמנו הייתה שנתינת הלוואות ללא ריבית הייתה עניין שבשגרה (לפחות לאנשי עירו). ובאמת מחיפוש קצר בגוגל ראיתי שרמת הריבית בימי שושלת הפרעונים במצרים העתיקה הייתה מאוד נמוכה (יותר נמוכה מהריבית האפסית שיש היום במשק). לכן, כשעני מבקש הלוואה, התורה מצווה שלא לנצל את מצוקתו ע"י סחיטת ריבית (שהרי מתוך עניותו הוא יאלץ להסכים להלוואה בכל תנאי). איסור הריבית לא יפגע בעני במציאות כזאת. אבל בימינו, נראה שהפרשנות שלנו לאיסור ריבית מביאה למציאות שמנוגדת באופן בוטה למגמת התורה בעניין הזה (עזרה לעני). איסור הריבית עצמו מביא לפגיעה בעניים (כי אנשים מעדיפים להשקיע את כספם באפיק נושא תשואה). האם אין מקום לסייג את איסור ריבית רק לגבי ריבית שהיא מעבר למקובל בשוק? כך יוצא שבמציאות שבה מקובל להלוות ללא ריבית לאנשי עירך (או שהריבית ממילא אפסית), האיסור עומד כפי שהוא היום, אבל במציאות של ימינו שיש ריבית מקובלת במשק, האיסור מתחיל רק אם אני לוקח ריבית יתירה מהעני תוך ניצול מצבו, אבל אם אני מלווה בריבית המקובלת במשק, זה לכאורה בסדר (שאם לא כן, נימצאת פוגע בעניים). כמובן שיש תעלולים הלכתיים כמו היתר עסקה שלכאורה מייתרים את הדיון, אבל נראה לי שגם בלעדיו התורה לא התכוונה לפגוע בעניים באיסור הזה. והוא הדין לשאר המצוות שבין אדם לחברו, שאם לא נפעיל קצת חופש פרשני (נדרוש טעמא דקרא), לפעמים נימצא הולכים נגד מגמת התורה מתוך שמרנות יתירה. לגבי מצוות שבין אדם למקום, שם באמת אין לנו כל כך הבנה כדי לדרוש טעמא דקרא.
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 7 שנים

אורן שלום.

  1. הטענה שלא דרשינן טעמא דקרא לא אומרת שאי אפשר להבין את טעמם של הפסוקים, ואפילו לא שהתורה לא מגלה את טעמיהם. להיפך, במאמרי לשורש החמישי הראיתי ששיטת הרמב"ם היא שלא דרשינן גם היכא שהטעם מפורש בפסוקים (כדעת ת"ק נגד רבי יהודה ור"ש). הויכוח הוא רק בשאלה האם להשתמש בשיקול תכליתי של טעם בפרשנות המצווה. לכן טענתך שמהתורה רואים שמטרת איסור ריבית היא עזרה לעניים אינה רלוונטית לדיון. לכל היותר הוכחת שזה הטעם, אבל הוויכוח הוא בשאלה האם להשתמש בו בפרשנות ההלכתית של האיסור.
  2. החילוק בין מצוות שאין אדם לחברו ובין אדם למקום בעייתי. הגמרא (סנהדרין כא ומקבילות) במפורש מיישמת זאת לאיסור לקיחת משכון (לא תחבול בגד אלמנה), שהוא איסור בין אדם לחברו. אמנם בדוחק יש לתלות שזה גופא הויכוח, שלפי ר"ש שדורשים טעמא דקרא אז גם מבינים שמטרת האיסור הוא אי פגיעה באלמנה וממילא הוא איסור שבין אדם לחברו, אבל ר""י חולק עליו בזה גופא. אבל דומני שזה ללא ניתן להיאמר שכן לפי זה לר"י אין בכלל קטגוריה של איסורי בין אדם לחברו, ומה נעשה עם הל' תשובה שמבחינות בינן להלכות אחרות (שמחייבות לפייס את חברו)? 
  3. בלי קשר לדבריך אנחנו דורשים כל הזמן טעמא דקרא בכל סוגי המצוות. וכבר רגילים בישיבות להבחין בין דרישת טעם לקביעת הגדר, הבחנה שקשה מאד לחדד אותה (אם בכלל). בכל אופן, דוגמאות לדרישת טעמא דקרא קיימות לא מעט.
  4. אתה מזהה בין ההבחנה מצות שכליות-שמעיות להבחנה מצוות שבין אדם לחברו – למקום. אמנם יש קורלציה אבל דומני שאין לזהות ביניהן. יש מצוות שבין אדם למקום והן שכליות (כמו איסור ע"ז ואמונה בקב"ה), ויש שבין אדם לחברו והן שמעיות (כמו ריבית לרוב הדעות שדווקא נתפסת כאיסור לא מוסרי. וכבר עמד על כך פרופ' חיים סולובייצ'יק בספרו הידוע על ריבית).

 

יוסי הגיב לפני 7 שנים

בלי קשר להשלכה המעשית:
האם הרב מסכים שאיסור הריבית הוא מצווה סוציאליסטית, שנועדה להגן על העניים?
האם הרב מסכים שבימינו האיסור כבר לא מטיב עימם, ואם היינו חושים על טובתם (והיינו רשאים) – היינו משנים אותו?

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

אם אתה שואל אותי על פשט הכתובים – בהחלט כן. אם אתה שואל אותי בסברא – ממש לא. לכן לגבי שינוי זה תלוי בטעם שכאמור אני מתלבט לגביו. וכן תלוי האם דורשים טעמא דקרא.
אמנם אם הייתי משתכנע שאכן זה הטעם, אפשר ומתבקש היה לתקן משהו כמו תקנת פרוזבול של הלל (שראה שנמנעים מלהלוות), שיקנו את הריבית לבי"ד או משהו כזה.

אהרוני הגיב לפני 7 שנים

למה בסברא האיסור אינו סוציאליסטי?
כלומר, איזה הסבר אחר היית נותן לאיסור?

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

אין לי הסבר אחר, אבל ההסבר הזה לא נראה לי סביר. מדוע יש איסור ריבית בכל הלוואה? (למשל, כשעני מלווה לעשיר) בנוסף, למה האיסור הוא רק בהשכרת כסף ולא בשאר השכרות? למה אין איסור בדמי מקח?
בד"כ מסבירים שכסף הוא בסיס יסודי יותר לצמיחה כלכלית, אבל זה לא משכנע אותי. גם כשמלווים סחורה יש ריבית. וגם כסף של דמי מקח יכול לשמש בסיס לצמיחה. וכשמלווים לעשירים למה שאתן להם בסיס כזה?

השאר תגובה

Back to top button