דרשות האמוראים והכרחיותם.

שלום רב.
היום בדף היומי גיטין דף מה. כתוב כך:
 
דתניא (שמות כג, לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וגו' יכול בעובד כוכבים שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר ת"ל (דברים כג, טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו מאי תקנתו געמך ישב בקרבך וגו' וקשיא ליה לר' יאשיה האי מעם אדוניו מעם אביו מיבעי ליה אלא אמר רבי יאשיה במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר וקשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה האי אשר ינצל אליך אשר ינצל מעמך מיבעי ליה אלא אמר רבי אחי בר' יאשיה דבעבד שברח מחו"ל לארץ הכתוב מדבר תניא אידך לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר היכי דמי אמר רב נחמן בר יצחק דכתב ליה הכי לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו…
 
יש פה ג' שיטות:
א. ר' יאשיה שלמד שהפסוקים מלמדים שמוכר עבדו לחוץ לארץ העבד יוצא לחירות.
ב. בנו של רב יאשיה שמקשה על דרשת אביו שזה לא משמע במילים כיון שאם כן היה צריך להיות ינצל מעמך.
ג. רבי שבכלל דורש שאדם יכול לשחרר עבד עוד לפני שקנה אותו.
 
וכאן אני שואל/ מנסה להבין : זה לא נראה וויכוח מה נמסר בסיני בפשטות , וזה גם לא וויכוח שמעורב בו מידות דרש שאינן ידועות לנו. (אולי אני טועה)
זה נראה כמו וויכוח מסברה איך לקרוא את הטקסט.(סביר)
לכאורה פעולה שאין לאמוראים הללו שום עדיפות על כל אדם ממוצע.
(שלושת הדרשות לא נכנסות בפשט הפסוק.הבן של רב יאשיה הכי קרוב)
כיון שפשט הפסוק הוא : שסתם עבד שבורח יש איסור להסגירו.
יש המון דרשות כאלה שהם בפשטות נטו סברא.לא מידת דרש ולא מסורת.
 
השאלה: האם במקומות הללו הגיוני שרק בגלל שקיבלנו עלינו התלמוד אנו מחוייבים כך למרות שהגיוני שאין  כוונתו של אלוקים בכתיבת הפסוק לכך?
 
משהו פה מתסכל.
 
אלוקים ציווה אותי משהו ואני לא יודע מה זה בדיוק כיון שקשה להבין את המקרא לבד, ולכן אני הולך אחר דרשות שרירותיות שחשבו אנשים רגילים כי קיבלנו על עצמנו.?!
זה לא סתם חוקה שאני צריך לקיים כמו במדינה, אני רוצה לעשות את רצון ה' ואת כוונתו שציווה עלי, ואם אפשר לקרוא לבד את המקרא אעשה זאת בעצמי ואם אי אפשר אז לקיים אלפי הלכות רק בגלל שכך קיבלנו על עצמנו זה לא מרגיש תקין?
 
כי מטרתי היא לקיים את כוונת הפסוקים.רצון ה'.
תודה רבה.