האם הסירוב של החרדים להתגייס הוא לא שיוויוני?

הבעיה שהישיבה מנפיקה דף שבו כתוב על מ.ז. פלוני אלמוני שתורתו אומנותו
גם אם לא לומד בישיבה ולעיתים גם מי שלא דרך בה
סתם פטור לזכרים מקושרים
עקב היותם זכרים
גם הישיבה מקבלת כל חודש כסף מהמדינה על כל תלמיד כזה שרשום אצלה
ומדובר בערמות
של זכרים
כך שבמציאות זה לא פטור למי שלומד תורה אלא לזכר שהוא מספיק מקושר

הרב,
למה הגיוני לפטור כמות מסוימת מגיוס?
יכולים ללמוד עד זמן השירות ולאחריו
וגם בזמן השירות עדיין ניתן ללמוד בפלוגות החרדיות יש שיעורי תורה לרוב
מעבר לכך לא אלמן ישראל (בטח אם הוא לא מתגייס)
ישנם ת"ח מבוגרים אחרים שאינם בגיל הגיוס
שישמרו על הכרח לימוד התורה כלשונך ובעזרתם לא תשכח תורה מישראל.

זה בכלל לא קשור לשאלה האם תשתכח תורה מישראל או לא. זה גם לא בא להציל את התורה של האנשים הבודדים שלא תשתכח מהם. הפטור של קבוצה כזאת מגיוס אינו בגלל מצב חירום כלשהו או כדי להציל משהו או מישהו. יש עניין שיהיו בעם ישראל לומדים ברמה הכי גבוהה, כאלה שלא עוסקים בשום דבר אחר וצומחים בתורה. לזה לא מועילים שיעורי תורה שניתנים בצבא, או זקנים שלומדים במקומם. גיוס לצבא אומר גם מילואים לאורך כל החיים, ואין שום סיבה בעולם להטריד אותם במטרד הקבוע הזה. הערך המוסף שלהם כלומדי תורה גדול הרבה יותר. השוויון הפורמלי הזה, כאילו כולם צריכים לעשות בדיוק אותו דבר, לא קיים ולא יכול להיות קיים. יש חיילים שמשרתים בשק"ם, או ביחידות עורפיות, ויש בסיירות. בעיניי פטור כזה אינו פטור אלא יש חיל לומדי תורה בצבא.
אבל גם אם תרצה לראות זאת כפטור משירות, בדיוק כמו שפוטרים בעלי כשרון בתחומים אחרים (אמנות, ספורט וכו'). וכמו שפוטרים פציפיסטים ושאר משרתי שירות לאומי אזרחי, יש לפטור גם לומדי תורה מוכשרים. הכי לא תהא כוהנת כפונדקית?!
אנשים כאלה מתמסרים לתורה ואין שום צורך שיישאו גם בנטל השירות הצבאי, בפרט כשבמצב כזה החברה הדתית בכללותה כן נושאת בו. זו חלוקת משימות של החברה בין חלקיה.

.לא הבנתי כלום,
במלחמת מצווה פטרנו את המוכשרים כדי שיגדלו ויצמחו ברמה הכי גובהה? (מה זה בכלל?)
וזה בכלל לא משנה מי יושב בשק"ם או מי מכין קפה לחיילות,
גם אם בזמן הזה אותו איינשטיין או רבי עקיבא איגר פוטנציאלי יכול להועיל לעם ישראל בתורה במדע או בהייטק, יש כאן חובה הלכתית/חברתית/מוסרית לתת כתף בנטל, ואם מינימום אחריות הם ימצאו לתרום כפי כישוריהם.

אותה התמסרות לתורה שאתה מדבר עליה, מה היא בכלל. היכן ראית שזה הועיל יותר
מת"ח שהתגייס כמו הרב יעקב אריאל ששירת במילואים כרב חטיבת שריון וחטיבת גבעתי, בדרגת סרן. בעל אות יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל.
במה הוא שונה מרבי חיים קיינבסקי לדוג' שהתמסר כל חייו ולא יצא להוראה כפי שציין בהקדמה לכל ספריו.

זמן הגיוס הוא לא כל החיים, ואפשר להשלים ולמלאות את החסר (כמו שאנו רואים) במשך כל החיים.
אני צריך לספר לרב על ת"ח מופלגים או מדענים וספורטאים שהתגייסו, פוק חזי.
זה שנתנו להם פטור מהצבא המטרולל שלנו, נו אז מה. חסר עוולות שהצבא שלנו עושה.

(סליחה שפיצלתי בשו"ת כאן אי אפשר טכנית להיגב בצורה ארוכה)

אם הכלל שכולם מתגייסים וכולם לומדים לימודי ליבה וכולם הולכים לעבוד אזי אם מיעוט מוסר נפשו לתורה הוא לא מכביד. אבל אם הכלל שלא מתגייסים ולא לומדים לימודי ליבה ולא הולכים לעבוד אז הכל יוצא מעוות ופגום.

הדרך החרדית בחשבון סופי היא דרך קצרה ארוכה. נקווה שדרכים אחרות יהיו ארוכות קצרות.

אין שום סיבה שמיעוט ימסור נפש, בתורה וודאי אין בכך צורך
ואין קשר עם זה מכביד על החברה. החברה לא האישו כאן.
זו חובתו של כל יחיד ויחיד מוסרית והלכתית ואחד המרבה ואחד הממעיט.

יקותיאל – לדעתי בדיוק הפוך. גם החייל ב8200 לא מוסר את הנפש כמו החייל בשדה הקרב אך ברור שזה מחויב המציאות בגלל המבט הכולל. הגיוני מאוד שיהיו יחידים יוצאים מהכלל אם זה מועיל במבט בכולל – לא צריך להיות ראש בקיר (אתה חושב שזה הגיוני לשלוח גאון עולמי עם ידיים שמאליות לשדה הקרב ולא להשתמש בכישורים שלו בשם "חובתו של כל יחיד ויחיד"?). הבעיה בשאלת הגיוס היום היא דווקא שלא מסתכלים במבט כולל (לדעתי זה הרבה בגלל חוסר אמון גדול ולא בגלל סתם רשעות \ אינטרסנטיות אבל זה נושא אחר).

יקותיאל, אכן לא הבנת כלום. אם אתה מחליט להתעקש שום הסבר לא יעזור. הסברתי הכל היטב, ולהשומע ינעם.

י,
שוב תסיר מכאן בבקשה מסירות נפש. אין חובה למסור נפש בשום מצב (זה גם לא קביל חוקית)
יש חובה מוסרית לתת כתף ולישוא בעול.
במלחמת מצווה או בחובה המוסרית וכדו' אף אחד לא התבקש להיהרג אלא להתגייס. ולכן אותו גאון עולמים שאתה מדבר עליו -יכול להיות ב-8200 ולכוון עליו מזגן מבחינתי. זה עוזר לא פחות ואלי יותר משריונר מבוסס בבוץ. שוב גאונים גדולים התגייסו והשפיעו רבות ונצורות בעולם התורה יותר מאחרים שישבו כל העת ולמדו.
אשמח להיווכח שאני טועה.

הרב,
אני לא מתעקש, אני באמת מנסה להבין ואשמח שהרב יענה לי.
האם הגיוס לצה"ל השפיע על ת"ח המובהקים בציבור הדתי. וא"כ במה הם שונים מהת"ח שלא התגייסו כלל.

וברמה ההלכתית:
האם הרב חושב שכיום זו מלחמת מצווה (שאינה פוטרת ת"ח מלהתגייס)
והאם יש עוד מצוות שאנו פוטרים ת"ח שנועדו לגדולות.

לא יודע מה יש להסביר שלא הסברתי. הגיוס לצה"ל בהחלט השפיע. מידת השקיעה בתורה משפיעה על הרמה שאליה אתה יכול להגיע. זה לא אומר שאין ת"ח שהתגייסו, אבל בהחלט רובם ואולי כולם יכלו להגיע יותר אם היו שוקעים רק בזה. זה לא רק שאלה של כמה זמן אתה לומד אלא במה עוד אתה שקוע. ועם כל הכבוד לרב צבאי זה לא שירות צבאי מייצג. שלא לדבר על זה שהוא לא מוסיף מאומה יותר ממי שיושב ולומד.
הסברתי שגם אם הגיוס לא היה מזיק לצמיחה בלימוד, לדעתי מלכתחילה אין סיבה לגייס את מי שלומד. הוא תורם לא פחות ובד"כ יותר ממי שמתגייס. אז למה בכלל הוא צריך להתגייס? השוויתי זאת לפטורים אחרים. הכל הוסבר, ואיני רואה מדוע אני צריך לחזור על כך שוב.
לדעתי כיום זו לא מלחמת מצווה בכלל. זו מלחמה של הצלת נפשות (אולי עזרת ישראל מיד צר), וכל ההיזקקות למושגים הלכתיים של מלחמת מצווה היא מיותרת ולא רלוונטית. זו שאלה של פיקו"נ וחובה מוסרית של נשיאה בנטל. זה הכל.
וגם אם זו הייתה מלחמת מצווה הייתי פוטר ת"ח, כל עוד המלחמה אינה צריכה אותם באופן ישיר וברור. מלחמת מצווה היא מצווה על הציבור ולא על יחיד, ולכן היחיד יכול לחלק את משימותיו וכוחותיו לפי ראות עיניו. השאלה כיצד פוטרים ת"ח ממצווה היא חוסר הבנה.

ראשית, תודה רבה!
אך כמה הערות ברשותך, 1. רב צבאי בהחלט עוזר יותר ממי שיושב ולומד- בשדה הקרב יש הרבה שאלות הלכתיות וסוכ"ס משהו צריך לספק מענה.
הרב אולי הסביר אבל לא בצורה קוהרנטית ללימוד תורה, לדעתי זה שיצאו רבנים ת"ח מובהקים ששרתו בצה"ל לא רק בתור רבנים צבאיים, רק מראה כמה קשה לך לומר מה היה קורה אילו לא היו מתגייסים. היו יודעים גם את הזוהר ואת ילקוט ראובני? לאיזה רמה הרב בכלל שואף או חושב שצריך להגיע בתורה? ואולי לנקודה הזו הייתי צריך להידרש מלכתחילה כי היא הרבה יותר מסקרנת
אדם שבקי טובא בש"ס ופוסקים מגיע לסברה ישרה ויודע להסיק שמעתא הליבא דהילכתא האם נדרש ממנו עוד משהו? להיכן היה מעפיל יותר באותם קומץ שנים בהם הוא מתגייס על מלא ימנע ממנו להגיע לאותה פיסגה.

יקותיאל לא יודע אבל הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שירת בצה"ל בתש"ח.
בהתחלה בגזרת הדרום
אח"כ בגבעות ממזרח לפתח תקווה [כיום ראש העין-אלעד ובעיקר הכפר העויון קולה ששיתף פעולה והחביא את הצנחן הנאצי ששרד את ההסתרות בבקעת הירדן וביריחו בעוד חבריו נתפסו על ידי הבריטים, והצליח להגיע עד לקולה עם הרעל להרעיל את מקורות המים של תל אביב שסמוכים לכפר, מקורות הירקן. במלחמה פשוט גרשו אותם, היום יש את הבתים ויער קולה במקום] זכה
להגן ולהציל את עם ישראל ולהיות חלק מחידוש עם ישראל בארץ ההבטחה.

המפקד זה גרוסברד. כן האבא של… מפונוביז'.
וכשהגר"ח בא לנחם על מות האב שאלו אותו למה כ"כ מכבד ומתאמץ
ענה בפשטות הוא המפקד אני חייב בכבודו

בים בם וגו'

אם אתה כבר טורח לציין להבלים הללו
לפחות תדייק בלשונו הזהב של הגר"ח:

ראש הישיבה הגר"ד פוברסקי, שאף הוא למד בלומז'ה באותם ימים, התחבא באחד מתאי השירותים שירותי הישיבה, וכך ניצל מהנסיעה הקשה.
ממשיך הגר"ח לספר: כשהגענו למקום, אמר לי הרב גרוסברד שאני יכול ללכת וללמוד על הגבעה. הוא רק ביקש שאצטייד במקל ובאבנים, וכך היה: לקחתי את הגמרא, ועליתי לראש הגבעה, ושם למדתי עד שוך הקרבות. היום, סיים הגר"ח, באתי להגיד תודה למפקדי על מה שעשה למעני. אני עושה זאת באמצעותכם, בניו.

אין מה לומר, עם ישראל כולו נעמד להצדיע לגר"ח על שירותו למען המולדת.

ליקותיאל
א. לחיילים שהם לא ר"ח קנייבסקי לא היה באותה גזרה בעת ההיא הרבה יותר
ב. הוא שירת גם בגזרת הדרום