האם חוויה רגשית מפגישה אותנו עם המציאות ?
אני חושש שהרב כפילוסוף מתעב שאלות מהסוג הזה, אבל זה נושא קרוב לליבי והייתי רוצה לשמוע את חוות דעתך.
אני אדם עם נפש רגשית מאוד, אני חווה רגשות שאני מפרש אותם כחוויות דתיות (חווית האל או חוויה של הערכים המוסריים).
אני שואל את עצמי כל הזמן האם החוויה הזאת מייצגת את המציאות בצורה אמיתית, כלומר: האם כדי להכיר את האלוהים ואת הערכים העליונים צריך ללמוד פילוסופיה או מוזיקה ?
במילים אחרות: האם חוויה רגשית נותנת לנו מפגש יותר אמיתי עם המציאות או שכדי להכיר את המציאות צריך ניתוח והעמקה במושגי ההכרה ?
אשמח לסדר בבלגאן שהולך לי בראש בנושא.
תודה
אני לא מתעב את השאלות הללו, אלא לא יודע מה עושים איתן.
רק אומר שחשוב להבחין בין רגש לאינטואיציה. אינטואיציה היא כלי שכלי אבל רגש אין לו ולא כלום עם המציאות.
כלומר, הרב אומר שהרגש זה בעצם מה המציאות אומרת לי, לא מה היא המציאות בפני עצמה.
מספיק טוב בשבילי.
אגב, המחשבה שלי נחשבת למחשבה אקזיסטנציאליסטית או שאין קשר ?
לא. מה שהמציאות אומרת ללך זו המציאות מבחינתך (זה היחס בין פנומנה לנואומנה של קאנט). רגש אין לו ולא כלום עם המציאות. אני אוהב משהו ואתה שונא אותו, למרות ששנינו רואים את אותו משהו. ההבדל בינינו הוא בגלל מבנה נפשי שונה שלנו ולא בגלל המציאות.
אשר לשאלתך: 1. איני יודע מהי מחשבתך כי לא ראיתי כאן כזאת. 2. "מחשבה אקזיסטנציאליסטית" זה אוקסימורון. 3. אולי בגלל שני הסעיפים הקודמים אפשר לזהות את שני הדברים (אבל זה כמובן חסר כל משמעות).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer