האם חכמים הבינו יותר טוב מאשר הקב״ה ?
בבבא מציעא (צא:) במשנה יש דין שמן התורה יש זכות לפועל לאכול כשהוא עוסק במלאכה עצמה (והתורה לא נתנה לו זכות לאכול מאומן לאומן), ובאים חכמים והרחיבו את זכותו של הפועל, ותיקנו שהוא יהיה רשאי לאכול אפילו כשהוא לא עוסק במלאכה עצמה (בין אומן לאומן) כדי שבעת המלאכה עצמה הוא שוב לא יהיה רעב ויוכל להתרכז יותר טוב במלאכה ובכך יהיה רווח לבעל הבית.
זו דוגמה אחת מיני רבות, שבהם אני רואה כאילו חכמים העריכו והבינו את המציאות יותר טוב מהקב״ה. הרי אם באמת עם התקנה הזאת יש רווח יותר לבעל הבית וכולם happy כי הפועל אוכל והבעל הבית מרוויח מלאכה איכותית יותר, אז למה שמלכתחילה התורה לא תיקנה גם ככה ? בתקנתם חכמים בעצם אומרים ״תשמע התורה טעית קצת ויש לתקן משהו יותר איכותי לכולם״.
הדבר צריך פשר. (כאן זו תקנה, זו לא גזירה או סייג שבזה אין שאלה כמובן כי חכמים החמירו יותר ואפשר תמיד להחמיר יותר זה לא אומר שהמקור שלא מחמיר טועה. אבל כאן זו תקנה חדשה שנראית הגיונית יותר מאשר התקנה המקורית)
זו בכלל לא שאלה מי מבין טוב יותר. יש חלוקת משימות בין התורה לבין רבנן. דברים שעניינם תיקון העולם וסייגים, אמצעים למטרות אחרות, כל אלו הם תפקידם של חכמים. דברים שהם דין מהותי הם דאורייתא. עמדתי על כך בכמה מקומות (למשל בשיעורי על תקנת השוק). ההיתר לאכול בעת העבודה הוא היתר מהותי ולכן הוא דאורייתא. ההיתר לאכול בין עבודות הוא אמצעי לכך שהפועל יעבוד טוב יותר, ולכן הוא דרבנן. אגב, דין דרבנן כזה יכול להיות קדום מששת ימי בראשית. זה בכלל לא עניין כרונולוגי. דין דרבנן שנולד במהלך ההיסטוריה נוצר כתגובה לשינוי מצב כלשהו. אבל דינים מהסוג שתיארתי כאן יכולים להיות נכונים תמיד ובכל זאת להיות דיני דרבנן.
ראה טור 582, 429, ובמאמרי על תקנת השוק.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer