האם מותר לגבר לגעת באישה גויה דרך חיבה? וכן להפך, האם מותר לאישה יהודיה לגעת באיש גוי בדרך חיבה?

תודה רבה על התשובה!

אני שאלתי אותה שאלה שם בזמנו, אבל לא השתכנעתי מהתשובה כ״כ כי אני חיפשתי מקורות ראשוניים מהתלמוד ולא מדברי הפוסקים (כל שאין להם יסוד גלוי ומפורש בתלמוד או נלמדים ע״י היסקים הכרחיים ממנו), לכן רציתי לדעת מה דעת כת״ר בעניין כיון, שכבדרכו בקודש, יש לכב׳ חשיבה עצמאית ופסיקה מסדר ראשון על פי המקורות המחייבים (התלמוד).

בנוגע לתשובת כת״ר עריות כידוע יותר חמור מאיסור לאו, כך שאם בערווה אסרו חז״ל חיבוק ונישוק (לפי הרמב״ם מן התורה ולפי הרמב״ן מדרבנן) זה לא אומר שבאיסור לאו יהיה אסור. כך שהחילוק מתבקש ואם חז״ל אסרו בעריות אין בו אלא חידושו ומניין לנו לאסור גם באיסורי לאוין.

בנוגע להערת כת״ר באשר לאיסור יינם ופתם, יש להביא עוד ראיה בדרך זו מדין איסור ייחוד שנאמר גם בפנויה טהורה יהודיה וגם בנוכרית (וזאת תהווה גם מקור לאיסור חיבוק ונישוק עם פנויה טהורה). אלא שראיות מסוג זה נכונות, אולי, בתוך תפיסה הלכתית המייצרת הלכות חדשות לאור רוח החוק הקיים, אבל יש תפיסות אחרות יותר פוזיטיביסטיות שנוקטות שכוח זה לייצר הלכות היה רק לחכמי התלמוד ואילו אחר התלמוד אין לנו אלא מה שאסרו בתלמוד עצמו ואם בתלמוד לא נחקק בפירוש איסור חיבוק ונישוק עם נכרית אין לנו את הסמכות לומר שזאת הלכה מחייבת (ועוד שתמיד שערי הדימויים והחילוקים לא ננעלו ויכולים לומר שאינו דומה יחוד מחיבוק בלי ייחוד וכיוצ״ב).

לכן מנצל את ההזדמנות הזאת לשאול לכת״ר על דרכו בפסיקת הלכה: האם לדעת כת״ר כל מה שמתחייב מרוח החוק התלמודי, גם אם לא נחקק בפירוש, אסור מן הדין בגלל הדמיון בין המקרים שאנו עושים? או שאולי גם כת״ר מסכים לגישה הפוזיטיביסטית הנ״ל אלא שסובר שמזה שאסרו יינם ופתם יש ראיה שחז״ל גם חקקו בפועל איסור חיבוק ונישוק? (זה נראה קצת דחוק). או אולי כת״ר נוקט שאפילו בלי חקיקה בפועל משלהם בימי חכמי התלמוד בכל זאת יש אסור מעצם אותו ק״ו מפתם ויינם ואיסוק חיבוק ונישוק כלול בעצם גזירת פתם ויינם?

בהערכה ובתודה גדולה

זה לא נקרא לייצר הלכה חדשה. קו"ח או אנלוגיה הן דרכי פרשנות ולכן תוצאתן מחייבת. אם הייתי עושה כיום קו"ח או בניין אב מפסוקי התורה זה היה מחייב אותי. אז כמו שעושים קו"ח מהתורה אפשר לעשות גם מחז"ל.

תודה רבה על התשובה!

לפי דרכי הפסיק הזאת של כת״ר, האם נכון לומר שמק״ו שאסור לאכול פת של גוי שאסור מכ״ש ליהודי להיות חבר קרוב של נכרי (ללכת כל שבוע לביתו לשוחח ולצחק כדור רגל ביחד, לראות סרטים ביחד וכיוצ״ב)? הרי אם אפילו פת של נכרי שהיהודי לא אוכל ביחד עם הנכרי אסור כ״ש שאסור להיות חבר שלו באופן הנ״ל. מבחינת הלכה למעשה זה יהיה חידוש גדול.

וכן רציתי לשאול מה דעת כת״ר בנוגע לפנויה טהורה (אם כי זה לא למעשה כי פניות בימינו לא הולכות למקווה). האם כת״ר אוסר את זה מק״ו מאיסור ייחוד? או שיש לבעל דין לחלוק ולומר שאני ייחוד שיש חשש לביאה באותו מרחב שמתייחדים שם, משא״כ חיבוק במקום שאין בעיה של יחוד שאין חשש כזה. או האם כת״ר אוסר חיבוק ונישוק עם פנויה טהורה מטעם אחר?

שוב תודה רבה ושבת שלום ומבורך!

יש חילוק בין פרשנות לגזירה לבין חידוש גזירה חדשה מטעמא ד'קרא'. מגיעה מופיעה בהלכה כאיסור ומסברה מרחיבים לגויה. איסור קרבה חברתית לא קיים בהלכה.
מעבר לזה, יש היגיון לאסור, אבל יש גם סיבות אנושיות להתיר שיכולות לדחות את האיסור, בפרט שהוא אינו כתוב בהלכה.
מאותה סיבה ראוי לאסור קרבה לפנויה טהורה. זה יישום של קטגוריה הלכתית קיימת.

תודה רבה על התשובה! מעוררת מחשבה רבה.