הבנה מדעית שסותרת הלכה תלמודית
שלום הרב,
אם נניח יתגלה שבליעה בכלים במים קרים יותר משמעותית מאשר בליעה בחמים, האם זה אומר שנצטרך להחמיר על מים קרים כמו בליעה בחמים ולאסור? או שאולי הפוך, נצטרך להקל על בליעה בחמים לפחות כמו בליעה בקרים ולהתיר לגמרי. ובאופן כללי, אם לפי התלמוד דבר א' אסור ודבר ב' מותר ויש יחס היררכי של חומרה בין א' לב' כך שא' חמור מב'. אם לפי המדע יתגלה שהיחס הוא הפוך, ולמעשה ב' חמור מא', האם נצטרך לאסור את ב' או להתיר את א'?
בברכה,
לא כל כך הבנתי את השאלה. צריך לעשות את מה שאמתי. בלי שום קשר ליחסי קולא וחומרא. אם האמת היא שמים קרים בולעים אז צריך להחמיר במים קרים, בלי שום קשר למה שאתה עושה עם מים חמים. גם במים חמים תדון לפי האמת העובדתית.
השאלה מה הסף הקריטי שהחל ממנו הבליעה נחשבת בליעה. נניח לצורך העניין שלאחר בישול של נוזל מסוים בטמפ' חמה התגלו X חלקיקים של הנוזל בלוע בכלי, וY חלקיקים לאחר בישול בקר. אם נגיד שהסף המינימלי שחז"ל קבעו הוא X, אז מכיוון שY התגלה להיות גדול מX יש להחמיר בקר. מצד שני, אם נגיד שמה שחז"ל קבעו הוא שY זניח, ומכיוון שX התגלה להיות קטן מY, אז יש להתיר בישול בחם.
ברור שבליעה אינה מוגדרת באופן חד. אבל בהנחה שיש שיעור בליעה מסוים שהוא האוסר, יש לבדוק אץ שיעורי הבליעה בקר ובחם (כמה קר וכמה חם) ולפי זה להכריע. השאלה האם יש שיעור כזה היא שאלה אחרת. בחז"ל הקריטריון הוא הטעם (1 ל-60), ולכן הם קבעו את השיעור הרלוונטי.
השאלה היא איך מאבחנים את שיעור הבליעה האוסר שחז"ל קבעו. מה הכוונה בטעם או 1 ל 60? הרי ברור ששניהם לא מתקיימים בכלים מודרניים.
שאלה לא פשוטה שעומדת בבסיס הדיונים העכשוויים על בליעה. בכל מקרה נראה שאין כאן טעם ולא שישים, לא בקר ולא בחם ולכן מהותית נושא הבליעה בכלים נובע בעיקר מחוסר ידע של חז"ל והפוסקים (וגם מחומרי הכלים שהיו בזמנם). פיקסלר ופרנק דנו בכל זה בהרחבה. אבל שוב אומר שבכל מקרה זה לא קשור ליחס בין קר לחם.
אז אם אני מבין אותך נכון, בעצם כל הלכות הבליעה בכלים לא תקפות בימינו?
זה גורף מדיי. טענתי היא שהן כפופות לממצאים אמפיריים. אפשר לקרוא את העבודה של פרנק בהנחיית פיקסלר ואת התגובות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer