הבנת דברי הרב הגא'

ואם כך מדוע ניתן לתרץ בדוחק? האם הקושיה לא כבר עוקרת את נטל הראיה?

לא הבנתי את השאלה. קושיא בדוחק אין צורך לתרץ. קושיא טובה אפשר לתרץ בדוחק (אם אין ברירה)

כל הסיבה שקושייה צריכה להיות טובה כי נטל הראיה מוטל עליה. אך, ברגע שהקושיייה חזקה הדבר המוקשה איבד את החזקה שלו שהוא אכן הנכון. כך שמה שישאר שאפילו קושיה חלשה יותר כבר תוכל להפריכו.
ומכיוון שכאשר התירוץ הוא בדוחק אז עדיין רואים כאילו נשארת עדיין הקושיה (גם אם היא מוקהה). ואם כך גם בכח הקושיה שבעקבות הדוחק , יכולה להפריך את הדבר.

הגענו למחוזות משחקי המילים. אתה מפלפל כעת בדיני דבר שהוקשה קודיא חזקה ואז באה עוד קושיא חלשה? אין לדבר סוף. איני רואה טעם בדיונים הללו. הסברא היסודית היא פשוטה וכל השאר הוא דיון חסר טעם.

לא, הטענה שלי שכאשר יש קושיה חזקה וטענו בפניה תירוץ דחוק, אז הקושיה לא נפלה לגמרי אלא עדיין רואים אותה כקושיה. אך מכנגד נטל הראיה כבר נפל.

ואני טוען כך:
קושיא תוקפת בד"כ עמדה מוחזקת. גם אם הקושיא חזקה ניתן להגן על העמדה המוחזקת בתירוץ דחוק. כמובן שדוחק התירוץ מול עוצמת הקושיא אינו אינסופי, אבל עדיין זו הלוגיקה. אם תבוא כעת עוד קושיא יש לדון מחדש. אולי באמת כעת נטל הראיה נחלש או בטל לגמרי וכו'.
בניסוח אחר, טענתי היא שאין חובה לקבל תירוץ דחוק אבל זה אפשרי (תלוי עד כמה אני מאמין בעמדה המוחזקת). אבל ברור שאין לקבל קושיא דחוקה. זה הכל.