הבנת היסוד של הספר אמת ולא יציב- הכרת העולם

תודה, אבל לא הבנתי את החלק שטענת שאקסיומה היא שרירותית אילמלי היא בעלת סיבה. הרי תמיד תוכל לתקוף כל טענה בטענה ספקנית מסדר שני.

האם לרב יש איזושהיא רעיון להסביר מדוע אני לא מרגיש וחווה שהאיטואיציה היא אצלי פעולה הכרתית, אם היא אכן כזאת? מדוע אני תופס אותה כתהליך חשיבתי ראשוני.

לא נכון. יש דברים שברור לי שהם נכונים ואותם לא אתקוף בטענה ספקנית. אבל אם יש עיקרון שגם עיניי הוא שרירותי הוא מושא לגיטימי למתקפה ספקנית.

לדעתי אתה כן חש כך, אבל בגלל שאתה רגיל שהכרה היא רק בחושים אתה משוכנע שהחוויה הזאת שייכת לחשיבה ולא להכרה. עובדה שאתה מסתמך על האינטואיציה שלך ככלי להכרת העולם, וזה עצמו אומר שאתה רואה בה כלי הכרתי ולא חשיבתי גרידא.

תודה.
ב. או שניתן לומר שעד היום חשבתי שהיא כלי חשיבתי אבל היה לי טעות בחישבון, ועל כן עדיף לזנוח את כל האמונות הללו.
ג. אני חושב עכשיו משהו הפוך לגמרי, אשמח לדעת אם לזה התכוונת בספרך: במידה והאינטואיציה היא אכן כלי הכרתי, יש בכלל סיבה להניח שהייתי יכול להרגיש שזה הכרתי? הרי ההבנה שהראייה היא "חוש" הכרתי, איננה תחושה ישירה, אלא זה מגיע בעקיפין בעקבות ההבנה שאני מבין שהתמונה שאני רואה במוחי, היא איננה דימיון ותעתוע אלא בעלת קשר אובייקטיבי למציאות. ורק לאחר ההבנה הזאת אני קורא לראייה חוש הכרתי. אין באמת תחושה שמדובר "בחוש" אלא רק הבנה שצמודה לראייה שמדובר בחוש. מצד שני כל זה מרגיש לי כמו בלבול מושגים בעקבות התפלספות רבה מידיי 🙂

אני יסביר את ג, להבנתי, אתה טוען שמה שנותן את התוקף לראייה שלנו היא התחושה שזהו התיאור הנכון של מצב העניינים בעולם עצמו. אותו תחושה קיימת גם באינטואיציה (ולכן אתה מסביר שזהו כלי הכרתי). אני חושב שזהו תמצית הביסוס הפילוסופי שלך.
אבל השאלה שהתמודדת כאן בכלל לא עונה על השאלה ששאלת בהתחלה שהאינטואיציה לא מרגישה לנו כמו חוש הכרתי אלא מחשבתי.
לכן אני חושב, שהטענה שלך שגם לגבי שאר החושים כמו ראיה (אולי פרט לחוש המישוש), לא קיימת לנו "תחושה שמדובר בחוש" אלא קיימת לנו הבנה שמדובר בחוש – ז"א הבנה שאכן מה שאנו רואים הוא נכון (וממילא הוא חוש). אם כך נוכל לטעון אותו דבר שגם אינטואיציה היא הכרתית.

אבל אם באמת בראיה יש לי תחושה שמדובר בחוש (ולא הבנה) אלא רק מתווספת לו ההבנה שאכן הראיה מתארת מצב עניינים בעולם. אז לא הועלת כלום בהינתן לכך שאין לנו תחושה שהאינטואיציה היא חוש.

?

הפסקתי כי תחושתי שאנחנו טוחנים מים. אמרתי את מה שהיה לי לומר.

רציתי לדעת אם הבנתי נכון את מה שאתה התכוונת. (שאלה ב. זה היה סוג של בדיחה.)
אבל ג. וכן ההודעה הבאה אין מה לטעון שזה לטחון מים. כי זה לא שאלה של וויכוח. אלא שאלה אם הבנתי נכון את העמדה שאתה מציג?

לא יודע. לא מבין מה אתה כותב והסברתי את מה שהיה לי להסביר.