הבנת התמונה הליברטאנית על שיקול דעת חופשי
בס"ד
אני שואל מחדש (great-debate), לאחר שהתפנתי והקדשתי קצת זמן להתעמק בנושא הצלבתי מידע מעוד כמה פוסטים ולתשובות שהפנת שם.
אם אני מבין נכון את ההתקפה שלך כנגד הדטרמיניזם היא רק כלפי המערכת החישובית של הדטרמיניסט. אך אתה לכאורה לא מתקיף גם את מערכת החישה שלו (כמו ראיה/שמיעה) ששם כל הספקנות כלפיו תקרא נגטיבית.
אם ככה, בעקבות ההגדרה שלך למערכת שיקול הדעת שהיא לטענתך מסוג אחר – היא לא מערכת חשיבתית אלא מערכת ש"רואה"/"מבינה". ממש כמו הכרעה בין שתי ערכים שזהו בעצם תהליך של 'התבוננות' על אידאות אז מובנת וברורה שיטתך שניתן להתקיף אותה רק בצורה נגטיבית. ממש כמו מערכת החישה.
אך לא כל כך הבנתי את הרעיון ששיקול הדעת הוא ראיה. כי במידה והוא לא פועל תחת קריטריונים בסיסיים (שהם עצמם יגררו התקפה של ספק פוזיטיבי) אז כיצד הוא "קולע" לאמת? אני מניח שתטען שכמו שבחירה היא תהליך אחר מאקראיות כך גם פה זהו לא תהליך שרירותי.
אך עדיין חלק מההגדרה למושג נכון ואמיתי שהוא אכן "קיים" בחוץ. אך אם כך, האם אנחנו לא מצפים ששיקול הדעת יפעל לפי קריטריונים מוגדרים כדי לזהות מה אמיתי ומה לא? (וזה יגרור מחדש לטענה הספקנית) כך גם טענת ששיקול הדעת מתבונן על המכניזם שלי (הקופסה) אבל גם פה עולה השאלה כיצד הוא יודע להכריע אם הקופסא מדויקת או לא במידה והוא פועל ללא קריטריונים!?!
שנית, במידה ושיקול הדעת הוא כל כך בר הכי כדי לבחון את המסקנות, להכריע בין השיטות ולבחור את המטודות לפתרון (אף שנראה שבטורים בהמשך חזרת מהרעיון הזה?). האם זה לא מוזר שהוא גם לא יכול לבחור מהי האופציה הנכונה אלמלי המערכת החישובית? זה מרגיש לי מושג מנותק וחמקמק בכוונה כדי לפתור את הבעיות הפילוסופיות שחוסר שימוש בו מעלה. (ושמא זה יותר גחמה משאלה). מנגד, לא ניתן לשכוח את הביטוי זה "נראה לי נכון" שלכאורה להדיא מצביע על רעיון אינטואיטיבי זה.
לא הבנתי את השאלה. רק אעיר שמתקפתי היא גם כלפי החישה שלו ולא רק כלפי החשיבה.
להבנתי המתקפה שלך זה לכאורה רק כלפי החישה או לפחות ההבנה מהחישה כפי שהזכרת שטענתך אינה על עובדות ספציפיות, אלא בעיקר על טענות כלליות כמו אינדוקציה.
בכל אופן, הזכרת בטור 175 שכדי להתמודד עם הטענה הספקנית שרוב המכונות יעבדו בצורה לא נכונה. וכך גם רוב הקריטריונים למכונות יתנו תוצאות לא נכונות צריך להניח שקיימת מחוץ למערכת החשיבה סובייקט שמוודא את נכונות המערכת. ובשביל לא לגרור את אותה מתקפה צעד אחד אחורה כלפי אותו סובייקט צריך להוסיף הנחה ששיקול דעת אינו פועל בחישוב לאור קריטריונים אלא בצורה חופשית לחלוטין. (במקום אחר הזכרת שזה יותר כמו ראיה מאשר חשיבה) כפי שהוא פועל בדרך של יצירה של יש מאין בבחינת הוא אמר ויהי.
אבל הקושי שטמון בגישה הזאת היא שבניגוד לבחירה בין שתי מעשים שכל מעשה תקף בפני עצמו כאן ההכרעה הזאת אמורה להתאים למציאות העובדתית. ואני שואל כיצד זה קורה ללא קריטריונים מוגדרים ועדיין יספק תוצאה לא שרירותית? או כיצד מערכת הבקרה מתבוננת על מכניזם הראייה ומכריעה שהוא אמין ללא קריטריון מוגדר מהם עיניים אמינות?
חבל כתבתי תשובה מפורטת והיא נמחקה..
לכאורה כתוב בשאלה של הדטרמיניזם שטענתך אינה על עובדות ספציפיות אלא בעיקר על טענות כלליות.
בכל אופן, כתבת בטור 175 שכדי להתמודד עם הטענה הספקנית שרוב מערכות החשיבה יפעלו בדרך לא נכונה וכך גם רוב הנחות היסוד והקריטריונים אינן יהיו נכונות, לכן צריך להניח מציאות מסוג אחר שתיישב את הדברים וקראת לה בשם "שיקול דעת".
מה שמאפיין את שיקול הדעת הוא שאיננו בנוי ע"פ קריטריונים אלא הוא חופשי לחלוטין ופועל בדרך של יש מאין.
אך מה שקשה לעיכול בתמונה הזאת היא שעולה השאלה כיצד מערכת שפועלת ללא קריטריונים מתאימה למציאות העובדתית. לא מדובר במקרה של בחירה חופשית שבו כל מעשה תקף מעצם כך שבחרת בו אלא שמדובר בטענת עובדה שאמורה לקלוע לאמת.
לדוגמא כאשר מערכת הבקרה מתבוננת על מכניזם הראייה ומכריעה שהוא אמין ובעקבות כך אתה סומך על המראה לפניך. כיצד היא בודקת זאת אילמלי קריטריונים ברורים מהי מערכת ראייה אמינה. ומה לא אמינה וכו'
אני על סף התשה מוחלטת, אבל אחזור עוד פעם, על אף שזה כבר הוסבר כאן יותר מפעם אחת ואיני מבין מה עליי להוסיף. בעצם לא הסבר דרוש כאן, אתה סתם מצטט אותי לא נכון. מערכת ליברטאנית לא פועלת בדרך של יש מאין. ממש לא. היא מתחשבת במציאות ומושפעת על ידה, אבל לא נקבעת על ידי נסיבות מכניות לא ידועות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer