הגדרה של הדמות הפוסט-מודרניסטית

שלום הרב,
 
לאחרונה נערך שיעור בישיבה שלי (ישיבת קריית שמונה) בנושא 'פוסט-מודרניסם'. כחלק מהמקורות לשיעור צוטטו קטעים מהספרים 'אמת ולא יציב' (164-165) ו'שתי עגלות וכדור פורח' (211-213).
 
המסקנה המשתמעת מההגדרה של 'הדמות הפוסט מודרנית' כפי שעלה בשיעור, היא שיש פרדוקס בשיטה הפוסט-מודרנית. הפוסט-מודרניסט, האנליטיקאי, מצד אחד טוען שאין לכפות עליו שום ערך, מכיוון ששום אמת לא הוכיחה את עצמה ולא ניתן לקבוע שערך מסוים הוא אמת, ובן בזמן מציג את הטענה ש'לא ניתן לכפות', כערך בפני עצמה. דבר זה יוצר סתירה מכיוון שהוא עצמו, על פי גישתו, לא יכול לטעון שמשהו מסוים הוא אמת, ולכן לא יכול לטעון שאסור לכפות.
 
בעיניי, הפרדוקס הזה הוא תוצר של הגדרה לא מחוייבת. רק כאשר מניחים שהפוסט-מודרניסט רואה ברצון של 'לא לכפות שום דבר כי אין ערך אמיתי/ודאי' ערך כשלעצמו. אבל אולי ה'אנליטיקאי' הוא אדם שאומר דבר אחר, שהוא לא יודע ששום דבר אמיתי ופשוט לא יכול לכפות שום דבר ולא ייתן לאנשים לכפות עליו שום דבר. לא בגלל אחיזה בערך ש'אסור לכפות', אלא פשוט מכיוון שפרקטית, הוא לא רוצה שיכפו עליו משהו שהוא לא רוצה לעשות.
 
זה נראה לי לא הוגן להגדיר את הדמות של ה'פוסט-מודרניסט' בצורה שתיצור פרדוקס ולטעון שמחמת כך יש סתירה בגישה הפוסט-מודרניסטית. יתרה מזאת, דווקא כאשר אנו באים להגדיר את האנליטיקאי' הייתי מצפה שמעצם ההגדרה שלו כ'אנליטיקאי', נצייר אותו כאחד שלא סותר את עצמו ולא מאמין ב'ערך שאסור לכפות' כאשר זה עומד בסתירה לטענה שלו שאין ערכים.
 
כל מה שניתן לדעת זה שיש תופעה חברתית-התנהגותית של אנשים שאיבדו תקווה ב'אמיתויות' מכיוון שנראה כי הן לא מוכיחות את עצמן. אבל יצירת הגדרה של מה שעומד מאחורי ההתנהגות של האנשים האלה נשארת בגדר ספקולציה, ולכן אי אפשר לקבוע שיש איזו גישה פילוסופית פרדוקסלית.
 
אפשר לטעון שיש אנשים שמתנהגים בצורה סותרת ופרדוקסלית, אך אין זה אומר שהגישה הפוסט-מודרניסטית פרדוקסלית בשורשה. אדם לכאורה כנה, 'אנליטיקאי', אמור להיות עקבי ולהודות שהסיבה שהוא לא מאפשר לאחרים לכפות אותו לא מגובה בערך כלשהו, אלא פשוט מסיבות פרקטיות הוא לא מאפשר את הכפייה הזו.
 
אשמח לשמוע את התייחסות הרב לדברים.