הגות דיני יחוד מול ימינו

ישנה מח' בדיני ייחוד אם מהותם היא רק "גדר" או איסור בעצם שקיים בו משום "קירובי דיעות". נראה שלפי חלק מהפסוקים חלק גדול מהלכות ייחוד מונעות מהאדם לחוות קירבה נפשית גם עם אישה. אם מוסיפים לדינים אלו את הפסיקה של  הרמב"ם שגם אמירת דברים בטלים עם אישה אסורים ד "שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ס
וא"כ גם לשון לא תקרבו לגלות ערוה הנאמר בכל העריות שהוא ג"כ לאו לסיג נמי דברים בטלים הם בכלל האיסור "
וכן גם את ההלכה שאסור להסתכל ביופיה של אישה או להריח את בשמים שעליה שלפי הרמב"ם זה גם איסור דאורייתא.
האם לא יוצא מכל זה השקפה ודרכי התנהגות שנוגדות את "עולם הדייטים" כפי שהוא היום? בתפיסה, אנשים מנסים ליצור חיבור רגשי גם לפני החתונה ולהגיע ל"איקרובי דעתיה" בנוסף ברור שהאדם גם מחפש להסתכל ביופיה בשביל לראות אם היא מוצאת חן בעיניו.
מה צריך להיות היחס להלכות אלו? מה צריך להיות היחס לתפיסה של היחס בין איש לאישה לפני החתונה שנראה שעולה מהם?