הומוסקסואליות והלכה

לא הבנתי, מה כמובן נכון?

מה שהם מתארים. התהליכים הללו אכן קורים

כשחושבים על זה, בתורה עצמה ישנה דוגמא לאדם כשיר לכל דבר ועניין שהתורה לא מאפשרת לו לקיים זוגיות מינית – ועליו לחיות עם זה . הכוונה כמובן היא לפצוע דכא וכרות שפכה, שנאסר עליו לבוא בקהל ה' (ככל הנראה משום שזוגיות ללא פריון הינה בזבוז עבור האשה שיכולה להרבות צאצאים אילו תינשא לאחר) והוא חמור מההומוסקסואל כי לזה לפחות יש היתר להנשא לאשה. התורה מותירה אותו בבדידותו. ועל ההומו ללמוד ממנו כביכול ק"ו ולומר (בעיני התורה) "דייני בכך שאני יכול לממש איזושהיא סוג של מיניות (סביר שלפני התנועה ההומוס' רבים מאנשים אלו חיו בזוגיות עם אישה וזה לא היה נורא כפי שזה נתפס ונחווה היום). מאידך, על פי מה שטענתי בסוגריים, ניתן להציע שכרות השפכה אינו יכול "ללמד" את ההומוסק' לקבל את הגזירה, כי ההומו קל ממנו – ולא חמור: שכן מחמת שנאסר על אישה להנשא לשני גברים לכן כרות השפכה פוגם בפוטנציית ההולדה של האישה ועל כן התורה החמירה עליו כל כך, שונה ממנו ההומו שאינו פוגם כלום כי נשוי לגבר ולא "בזבז" לאפחד את ההולדה, הן משום שאותו גבר -בן זוגו או הוא – יכול לעבר כמה נשים והן משום שגם אם לא ינשאו בכלל לנשים אין כאן שום הפסד פוריות משום שגבר אחד יכול לעבר כמה נשים ובסוף האיזון לא נפגע. אחוז ההומואים אינו מוריד מאחוזי הפריון בחברה שבה כמה נשים בין כה וכה נשואות לגבר אחד . אם כן אותו הומו שלא התחתן לא הפסיד לאפאחד כלום וזו סיבה לכאורה להקל עליו.

טוב, אלו סברות כרס, אבל הדוגמא מן כרות השפכה בעינה עומדת. במאמר מוסגר אציין שייתכן והחמרת התורה כל כך על האישה בחוק המבושים (וקצותה כפה) איננו על שום פריצת הטאבו של הצניעות אלא מחמת הצבת עקרון הפריון כמקודש בעם ישראל. אסור בשום אופן לסכן את יכולת ההודלה של גבר – שכן זו תותיר אותו עקר ולא יכול לבוא בקהל ה'. זה כנראה חמור בהרבה מהפסד של כף יד. (דברים קשים להכלה – אך בכל מקרה החוק הזה קשה מאד. אפשרות אחרת היא שהתורה אומרת כי על אף שהיה מקום להקל על אישה שהחזיקה במבושים כי זה כלי הנשק היחיד – מכל מקום מחמירים עליה. החידוש שאפילו אישה תענש בחומרה. אין הכי נמי גם גבר שיתפוס במבושי אישה יענש כנ"ל וכך אכן מצינו בחוקי המזרח הקדום. הדדיות בעונש זה. לפי זה טעם העונש אכן מחמת פריצת גדרי הצניעות – אולם הוא איננו שוביניסטי)

ראה דוגמאות נגדיות במאמר בווינט שמובא כאן בהתחלה.
איני יודע מה תחושותיו נטיותיו ומאווייו של פצוע דכא, ולכן קשה לי להבין מה קורה שם.