הטיפול הפסיכולוגי ?
שלום כבוד הרב
כיהודי, אני נרתע משימוש בפסיכולוגיה ככלי טיפולי – האם החשש שלי במקומו ?
אסביר :
לפני זמן לא רב הלכתי לפסיכולוג… סיפרתי לו שהגעתי בין היתר עקב קושי גדול שאני חווה בדרך להשגת מטרותיי בתחום הלימודים.
אחרי קשב רב, ולהפתעתי הרבה, המליץ הפסיכולוג "להרפות ידיים" כי "מדוע להמשיך להתאמץ אם הכאב כה רב?" הייתי קצת המום, אבל הקשבתי לו עד הסוף.
בהמשך אמר לי כי עליי להכיר בתכונות המיוחדות לי ובייחוש המיוחד לי אל מול הסביבה. אחרי שהדגיש וחזר על הרעיון, אמרתי לו כי מחשבות מסוג זה גובלות בעבודה זרה.
על כך הוא השיב : "אם כך, אין לי דבר לתת לך מלבד עבודה זרה"
אולי מדובר במטפל אחד ? נשמע לא סביר
ראשית, אני לא רואה מה זה קשור לעבודה זרה. אתה אולי לא מסכים לגישתו או שאתה חושב שהיא לא מתאימה לך. אז מה? באמת לפעמים נכון להמליץ למישהו להרפות ממשהו. נפלא מבינתי איזו עבודה זרה ראית כאן.
שנית, מה זה קשור ליהדות. אתה אולי לא מסכים לגישתו או שאתה חושב שהיא לא מתאימה לך. אז תעזוב אותו. אבל אין קשר ליהדות. אגב, בהחלט ייתכן שהוא אמר לך שאין לו מה לעזור לך לא בגלל שהעצה הזאת היא היחידה שיש לו. אם היית אומר שזה לא נראה לך או לא מתאים לך, ייתכן שהוא היה מנסה משהו אחר. ייתכן שהוא נרתע מזה שסיווגת אותו כעבודה זרה – ומסקנתו הייתה שאם זו גישתך אין לו עם מי לעבוד (ובצדק, לדעתי).
שלישית, לא כל המטפלים אותו דבר. הוא נותן לך עצה וזכותך לא לקבל או לעזוב אותו. מדוע זה אומר לפסול את כל הפסיכולוגיה? כבר כתבתי כמה פעמים שכשלעצמי אין לי אמון רב מדיי בפסיכולוגיה ופסיכולוגים, בלי קשר ליהדות ולעבודה זרה, אבל כנראה יש מקרים שבהם זה עוזר. אם יש בעיה שווה לנסות אותם. זה ודאי יותר טוב מאשר לא לעשות מאומה.
לסיכום, אם אתה חש בבעיה אני מציע לך כן לנסות פסיכולוג. עליך להקשיב לדבריו, אבל אתה לא חייב להסכים לו. אבל כדאי לא לפסול ולהשתדל להתעלם מההטיות הראשוניות שלך נגד הפסיכולוגיה. ללכת איתו ולנסות להתקדם. אם יש משהו שלא נראה לך – פשוט תגיד לו. בלי עבודות זרות ותיוגים מרתיעים. אם אתה חש שזה לא עוזר אמור לו זאת, ואם זה ממשיך אתה יכול לעזוב או לחפש מישהו אחר. יש גם פסיכולוגים דתיים, וזה אולי יקל עליך לקבל אותם (ולא לראות בהם עובדי ע"ז).
פלוני,
אני חושב שכדאי להעלות את זה עם התרפיסט. יכול להיות שלא אהבת את הרעיון שלו, אולי הוא טועה ואולי לא, בכל אופן כדאי להעלות את זה איתו. כלל הברזל בתרפיה זה שהמחליט הוא הלקוח, לא הפסיכולוג, גם הפסיכולוגים טועים (בדיוק כמו אבא ואמא שלנו …)
דבר נוסף, אפשר תמיד להתייעץ עם רופא (פסיכיאטר), בדרך כלל הפתרונות התרופתיים מועילים.
תצליח !
פסיכיאטריה לא פחות מופרך מהפסיכולוגיה. שני התחומים הם בעיקר פסאודו מדע. אולי רק לזרם ההתנהגותי אפשר להתייחס אחרת לדעתי.
א,
התוצאות בשטח מראות אחרת. התערבות פסיכיאטרית יכולה להציל חיים, פשוטו כמשמעו. לגבי יעילותה של הטיפול בשיחה יש מה לדון, אבל לגבי הטיפול התרופתי ניתן רק להביא נתונים סטטיסטיים על ההצלחות. אני עובד עם מס' גדול של אנשים שהטיפול התרופתי שינה את חייהם מקצה לקצה. לדוגמא: אדם שלא היה מסוגל לנהל איתי שיחה תקינה עקב דיבוק של נפטר שהשתלט עליו, מסוגל לאחר נטילת התרופה לשוחח איתי שעות, ללכת לעבודה ולהנות מחייו.
יעילות הטיפול התרופתי מעבר לאפקט הפלצבו בנוגדי דיכאון לא ידוע דיו. הנזק של הטיפול התרופתי לעתים קרובות עולה על התועלת.
אין שום ראייה מדעית לתיאוריה הביוכימית.
ממצאים חדשים אפילו מחלישים את התיאוריה.
מציע לך לקרוא סדרת מאמרים בפסיכולוגיה עברית "תרופות פסיכואקטיביות לא מה שחשבתם".
מכיר אישית לא מעט שהתרופות פגעו בהם.
מחקרים מראים שהם מגבירים סיכון לאובדנות, אנאדוניה, pssd ועוד.
והכי גרוע, שהיום נותנים אותם לכל אחד, גם אם הוא לא באמת צריך. מצטער אבל התחום בעייתי מאוד ודי פרימיטיבי.
אגב, ההצלחות הטובות ביותר מגיעות מהתחום ההתנהגותי קוגניטיבי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer