הי"ד
האם כאשר אנחנו מכריזים ומצהירים "השם יקום דמו", הדבר פוטר אותנו באיזשהו אופן מלנקום בעצמנו ובכל הכוח (זה בכל אופן הרושם המתקבל מהאמירה הזו)? הרי גם כאשר אנחנו מתפללים לרפואה, או לפרנסה, מותר לנו וחובה עלינו להשתדל להירפא או להתפרנס.
זה לא פוטר אותנו כי אין ממה לפטור אותנו. אין עלינו חובת נקמה. גם ההשוואה לתפילה על רפואה היא חסרת שחר משני טעמים: 1. אכן גם שם אין טעם להתפלל (זו שיטתי ואין כאן המקום לזה). 2. גם אם מקבלים את תזה ההשתדלות (המגוחכת), זה לא אומר שיש חובת השתדלות על נקמה. למה החלטת שצריך להשוות אותם גם לעניין זה?
אני חושש שהנקודה העיקרית הלכה לאיבוד, אולי בגלל המונח שאני השתמשתי בו, "פוטר". אני אנסח מחדש: האם האמירה "השם יקום דמו", מטילה באיזשהו מקום וטו, על רצוננו לנקום בעצמנו ובמו ידינו? לצורך זה הייתה ההשוואה לתפילה על רפואה ופרנסה. עמדתך בעניין התועלת שבתפילה, ידועה.
הווטו הוא באיסור לא תיקום ולא תיטור ולא בפתגמים עממיים. אמנם יש גדרים הלכתיים על נקמה וסוגיית הנקמה היא סבוכה למדיי. אבל אין שום קשר לפתגם זה או אחר. עסקתי בנקמה בטור 596.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer