היחס לאגדה כמילי דבדיחותא

באחד התגובות לטורים האחרונים, הובא בשם החת"ס (ללא מקור), שאגדות הש"ס נכתבו בתור "מילי דבדיחותא", ולא כחלק תורני מחייב.
היות וגם לי היה זכור משהו כזה, ומתוך הכרת הטוב לרב ולאתר, ועקב פתיחת אוצר החכמה המקוון לכל זב וצרוע מוסגר ומוחלט, חיפשת ואף מצאתי את שאהבה נפשי, והעתקתי לכאן. 
רבי ידעיה הפניני הברדשי (המובא בשו"ת הרשב"א ומכונה חכם אבוניט), סובר שישנם אגדות רבות ללא שום משמעות, ותפקידם הוא רק כדי להכניס מילי דבדיחותא והרווחה מכובד העיון, וזה לשונו:
החלק השלישי, כל המאמרים המספרים בשום חידוש יוצא מן המנהג, ועל הכלל בשנוי אי זה טבע שלא ימשך לנו ממנו שום תועלת מבואר באמונה או שום חיזוק, אלא שיזכירו על צד הסיפור לבד, לתועלת הרווחת התלמידים וצורך הכנסתם במילי דבדיחותא, להניח מכובד העיון ועמל הגרסא, וזה בספורי רבה בר בר חנא וזולתם מהדומים להם רבים. הנה נפרש לשון זה בודאי ויוציאוהו מגלויו, ואף על פי שהוא בלי ספק אפשר בחק יכולת האל, ומבלי שימשך ממנו שום היזק מפורסם באמונה.
(מובא בשו"ת הרשב"א סימן תי"ח)
וכך גם כתב הרשב"ץ בפירושו על מסכת אבות, ומאריך בשבח האגדות שהם לצורך הרחבת לבו, וזה לשונו:
וכשימצא גופו חלוש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים וברחובות יכוין בזה כדי להרחיב לבו לשוב לתלמודו וכמו שאמרו רז"ל (שבת דף ל), כי הוו רבנן חלישי מגרסייהו הוו אמרי מילי דבדיחותא ( – כאשר היו חכמים עייפים מלימודם היו אומרים דברי שחוק), וזהו עניין האגדות הזרות הנמצאות בתלמוד. (מגן אבות על מסכת אבות, פרק ב' משנה י"ז):