היתר לאשה לשוב לבעלה הראשון
באה אלי אשה שהתגרשה ונישאה שנית וכעבור כמה ימים התגרשה בשנית.
כעת היא ובעלה הראשון מעונינים לחדש ימיהם כקדם.
אבל בפרשה שקראנו בבית הכנסת כתוב שאסור. בתה הראתה לה והסבירה לה שזה אבוד.
טענתה שהבעל השני בילף לרב מסדר הקידושין ולא קנה את הטבעת אלא מצאה בנכסי אביו החי והמתפקד ולקחה בלי רשות ובטבעת הזו קידשה.
בעצם היא לא נישאה לו כך שהיא לא גרושה בשנית והיא יככולה לשוב לבעלה הראשון.
אינטרס הבעל השני לאשר את דבריה שהוא בילף כי נותן עיניו בכמה פרוטות שנתן לה בשעת הגירושין. וישמח לקבלם חזרה אם מתברר שהיא לא גרושתו ובעצם מעולם לא אשתו ונא להשיב את הכסף. היא מוכנה להשיב את הכסף אם יתירו לה לשוב לבעל הקודם.
מה דעת הרב ?
יש מה להתקדם עם זה ?
לדעתי בלי ראיה לא יועיל מאומה. זה עד אחד בדבר שבערווה ובממון ולא מועיל. בפרט שיש כאן הטיות ונגיעות וזה גם נגד חזקות (כמו חזקת כשרות ואולי גם חזקת אשת איש).
אולי יש מקום לטעון בכל זאת טענה כלשהי. סו"ס אם האמת שהטבעת לא הייתה שלו היא באמת לא התקדשה לשני. כל מה שיש כאן הוא דיני ראיות, אבל לא צריך אקט משפטי של ביטול קידושין על בי"ד. השאלה האם עובדתית הייתה מקודשת או לא.
לכן אם האישה והבעל הראשון מאמינים שבאמת לא הייתה מקודשת לשני הם יכולים להינשא זה לזה, ולקחת את הסיכון שאולי טעו. אם האמת היא שלא טעו (כלפי שמיא) אז אני חושב שאין כאן עבירה שלהם, שהרי עובדתית היא באמת לא הייתה נשואה לשני, ואין עבירה להסתמך על עד אחד במקום שניים אלא רק כשמדובר בדיינים בבי"ד. ואכתי צל"ע.
יש לה ראיות
הוא קידש בטבעת ישנה
ומכוערת (לכולי עלמא לפי הבנתה)
וענקית שלא מתאימה לאצבע שלה
היא אמרה לו שהיא מרגישה לא נשואה בכלל בגלל שזה טבעת בושה והלך לאחר זמן וקנה לה טבעת חדשה
הוא מודה שלקח את זה מאביו בלי רשות
בעלה השני ובעלה הראשון מנהלים מו"מ (דרכה) כמה מכספי הכתובה היא תחזיר כי 2 הצדדים מבינים שזה לא היה על באמת (?)
האם יש לחשוש שהיא התרגשה בביאה ?
היו עדים על החדר יחוד
סליחה.
התקדשה בביאה ?
בס"ד י"ט באלול פ"ב
לאי הנאמנות של הבעל השני לטעון שקידש בטבעת גזולה – מצטרפת גם החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא נתן לו בעל הטבעת את הטבעת במתנה כדי שיוכל לקדש בה. ובפרט אם הטבעת של אביו – מה היה מונע ממנו לבקש את אביו לתיתה לו במתנה.
אף אם נאמר שהאב לא ידע שמשתמש בטבעת שלו (מה שלא כל כך הגיוני, שהרי מסתמא הזמין את אביו לחתונתו) – הרי שיש סברא גדולה שניחא ליה לבעל הטבעת שתיעשה מצווה בממונו, ובפרט ניחא לאביו שבנו יזכה בטבעת כדי לקדש בה אישה, ומן הסתם מעוניין שבנו יזכה בטבעת כדי שיוכל לקדש בה.
בברכה, מב"ט
היא לא התקדשה בביאה כי כוונתו הייתה לקדש בטבעת.
גם אם ניחא לאב שתיעשה מצווה בממונו (קידושין בפשטות אינה מצווה) הבן לא בהכרח התכוון לקנות. ואם האב היה מוכן לתת לו אז למה לקחת בלי רשות?
לא הבנתי אלו ראיות ראית כאן. וגם אם היו זה לא מספיק כי צריך שני עדים.
האבא זקן בבית אבות.
הבן גנב מנכסי אביו המתפקד שכלית פיקס.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer