הכנה מכיפור לשבת
שלום הרב,
במשנה במסכת שבת פרק טו משנה ג:
מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים ר' עקיבא אומר לא של שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים קריבין בשבת:
אני לא מבין את דעת ר' עקיבא. אם הוא סובר שקדושת שבת שווה לקדושת כיפור, אז הכנה מכיפור לשבת צריכה להיות דומה להכנה מליל שבת ליום שבת (שהיא מותרת). כלומר, הכנה מקדושה לקדושה שווה מותרת, וכל מה שאסור זה להכין מקדושה גבוהה לנמוכה.
בגמרא קיד ע"א מבואר שזוהי גזירת הכתוב. כלומר מעיקר הדין היינו מתירים זאת אבל יש פסוק שאוסר (עולת שבת בשבתו ולא ביו"כ).
אמנם גם לגזיה"כ צריך להיות טעם, כפי שביארתי כאן:
ואולי ביאור הדברים הוא שיש להבדיל בין הכנה מאותו יום לאותו יום (כגון מלילי שבת ליומו) לבין הכנה מיום אחד ליום אחר, גם אם הם באותה קדושה. הראשון אין שם הכנה עליו ולכן מותר, והשני כן נחשב כהכנה – ולכן אסור.
ואולי תליא בשאלה מה הבעיה בהכנה: האם זו פגיעה ביום המכין (שכאילו משמש את היום האחר) או הבעיה היא ביום האחר, שכן אתה משתמש אז בדבר שלא הוכן (כי הכנה ביום קדוש אינה הכנה). ומצאנו בזה מחלוקת ראשונים בריש ביצה, ראה כאן:
ייתכן שזוהי המחלוקת האם יו"ט שסמוך לשבת הם קדושה אחת (כמו שני ימי ר"ה) או שתי קדושות. ראה ביצה ד ע"א (על יו"ט סמוך לשבת), והשווה לדיונים על יו""ט שני של גלויות ושני ימי ר"ה שם בע"ב.
אמנם בגמרא כאן מדובר על קיפול כלים, ולא נראה שיש דין להשתמש במוכן על כלים. דין ההכנה בריש ביצה נאמר רק על אוכלין. לכן הדוגמאות מביצה הן רק אילוסטרציה ולא מקור ממשי.
לגבי מה שכתבת כאן:
"ואולי ביאור הדברים הוא שיש להבדיל בין הכנה מאותו יום לאותו יום (כגון מלילי שבת ליומו) לבין הכנה מיום אחד ליום אחר, גם אם הם באותה קדושה. הראשון אין שם הכנה עליו ולכן מותר, והשני כן נחשב כהכנה – ולכן אסור."
למיטב הבנתי מותר להכין משבת לשבת הבאה וזה מפיל את ההשערה הזאת.
לא בהכרח. ייתכן שהכנה משבת לשבת לא פוגעת בשבת המכינה כי זה אותו דבר (ולא רק באותה קדושה, כמו שבת ויו"כ).
כעת חשבתי על עוד אפשרות. משום מה הדברים הללו לא מובאים להלכה בטושו"ע, ובכלל דיני ההכנה משבת לחול עמומים ולא פסוקים ברור. למעט דיני הכנה של ריש ביצה (הכנה דרבה) שזה משהו קצת אחר.
ברמב"ם הל' שבת פכ"ג ה"ז מביא את הדין הזה, אבל זה נעשה במסגרת תיקונים שונים (משום מתקן מנא. ראה בהלכות שלפני ואחרי). וכך הוא כותב:
זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת, ואם אינה קשורה אין ממלאין בה גזירה שמא יקטום אותה ויתקנה. אסור לחוף כלי כסף בגרתקון מפני שהוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין ונמצא כמתקן כלי וגומר מלאכתו בשבת, אבל חופפין אותן בחול ובנתר, וכן כל הכלים חופפין אותן בכל דבר, ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה, ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת.
+/השגת הראב"ד/ ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן. א"א כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול.+
לגבי קדרות ואלפסין הרמב"ם מבין את זה כמתקן והראב"ד באמת מעיר שזה מכין לחול (אמנם המ""מ כותב שגם הרמב"ם סבור כך).
אם כן, ייתכן ששיטת הרמב"ם היא שלא מדובר בכלל בדין הכנה אלא בדין תיקון. קיפול מערב שבת לשבת אינו תיקון אלא הכנה לשימוש בו ביום. וכשמקפל למוצ"ש זה כבר תיקון כי לא נעשה לשימוש מיידי (כמו בורר לשימוש לא מיידי). זה דומה לדברי המ"מ שמזהה את שני הפירושים: שאם יש כאן תיקון אז זו הכנה, ולפי דרכי אם יש הכנה אז זה תיקון.
אמנם לפי זה צ"ע מה לגבי קיפול לשבת הבאה? אולי באמת יהיה אסור. היכן ראית שזה מותר? הרי עד כמה שראיתי כעת כל הדין הזה לא נפסק בטושו"ע. להיפך, פשט לשון הרמב"ם (והגמרא) הוא שמותר לשבת הזאת ואסור למוצ"ש והלאה.
ראה גם שו"ע סי' שכג ס"ו ונו"כ שם.
עכשיו ראיתי שההיתר הזה באמת שנוי במחלוקת (מתוך הרחבות לפניני הלכה):
בתוספתא סו"פ יג, כתוב: אין מדיחין כלים משבת זו לשבת אחרת. וכן מובא בראב"ן שבת סי' שנט. וכך משמע קצת מלשון רמב"ם כג, ז. אמנם בפירוש ר"ח (שבת קיג, ב) כתב שמותר לעשות הכנה לצורך שבת אחרת. ויש כתבי יד שאינם גורסים בתוספתא איסור בזה (ועיין ארח"ש כב, קנח). ולמעשה כתבו תהל"ד שב, ו, ודע"ת ג, ועוד אחרונים, שאסור להכין לשבת הבאה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer