הלכה ומוסר – מחוייבות כפולה

שו"תקטגוריה: מטא הלכההלכה ומוסר – מחוייבות כפולה
עופר שאל לפני 4 שנים

הרב מיכי שלום
מבקש לשאול לגבי הניתוח בספר השלישי בטרילוגיה, חלק שני פרק 5 לגבי סתירות בין הלכה ומוסר.
אם הבנתי נכון את גישתך, המוסר הוא קטגוריה נורמטיבית אוניברסלית המחייבת כל אדם באשר הוא אדם.  מעבר לכך מאחר והחיוב בהצו המוסר ניתן להסבר רק על בסיס ציווי אלוקי הרי ניתן להתייחס אליו למעשה כחלק מהתגלות רצון ה'. ההלכה היא הדרישה הנורמטיבית הפרטיקולרית מהיהודים הבנויה כקומה שניה מעל המחוייבות האוניברסלית. 
בניתוח שלך בפרק הנ"ל אתה שולל את הגישות המזהות את המוסר וההלכה ודוגל בכפילות נורמטיבית כאשר יהודי המחוייב להלכה מחוייב בה בעת גם למוסר האוניברסלי.  ע"פ הניתוח שלך כאשר מתרחשת סתירה מהותית (ולא נסיבתית) בין המערכות ההלכה גוברת כי ברור שהקב"ה שהוא המקור לשתי המערכות התכוון להורות לנו שהערך הדתי גובר על המוסרי (בהקשר זה אתה מביא את מנגנון "עבירה לשמה" כאפשרות חריגה לפעול בהתאם למוסר כנגד ההלכה).
מבקש להקשות על המסקנה שבקונפליקט מהותי בין ההלכה למוסר ההלכה גוברת ולהציע גישה חלופית.  אשמח להתייחסותך.

  1. אם ההלכה היא מערכת נורמות פרטיקולרית המצויה מעל מערכת אוניברסלית לא ברור כיצד היא יכולה לפטור אותנו מהחובה האוניברסלית (בפרקים קודמים הבאת דוגמאות של מערכות חוקים מקבילות המחייבות אותנו בו זמנית. בכל הדוגמאות הללו המערכות הפרטיקולריות אינן יכולות לפתור ממחוייבות למערכת יותר רחבה ובמקרה של קונפליקט הן נדחות)?
  2. להבנתי מהאופן בו הומשגו הטעונים לא ניתן למצוא מקור מחייב בתוך המערכת ההלכתית לטיפול בקונפליקט עם מערכת זרה  שגם היא מחייבת באופן גורף ומקורה אלוקי.  אם מדובר בסברה, למה לא לאחוז בסברה ההפוכה לפיה המצב המוסרי של האדם לאחר מתן תורה לא יכול להיות נמוך יותר מאשר לפניה.
  3.  אולי ניתן להציע מודל לפיו המוסר בהיותו ביטוי לרצון ה' מחייב באופן גורף וסתירה בינו לבין ביטויים אחרים של רצון ה' לא תתכן.  כאשר אנו מזהים סתירה מהותית נדרש מהלך פרשני – שינוי נסיבות  של הסיטואציה ההלכתית או של השיפוט המוסרי – ההופך את הסתירה המהותית לסתירה נסיבתית. באופן דומה למה שנעשה בשיטת המאירי לגבי מעמד הגוי (ואולי אף בחז"ל לגבי בן סורר ומורה?) ניתן יהיה לטעון גם לגבי מעמד האשה, הלהט"בים, ממזרים וכו' (הנשים אינן אותן נשים והנורמות המוסריות גם הן השתנו מאז מתן תורה). באופן זה כאשר הקב"ה צווה לדוגמה על כהן לגרש את אשתו שנאנסה הערך הדתי היה א-מוסרי.  עם השינוי בגישה לאונס נשים, למעמד האישה בכלל למוסד הנישואים לתפיסת הזוגיות וכו' הפך מימושו של הערך הדתי ללא-מוסרי.  אימוץ מודל כזה יחייב שינויים הלכתיים משמעותיים, אך נדמה לי שהוכחת לאורך הספר כי קיימים כלים מתאימים לכך. 
  4. בהצעה הנ"ל אני לא גולש לעמדה המזהה את ההלכה עם המוסר, עדיין מדובר בשתי קטגוריות שונות וערכים דתיים שונים מערכים מוסרים.  אך אין חובה עלינו לממש ערכים דתיים שהם לא-מוסריים.
  5. ניתן  אמנם להציע הסבר שבמקרה קונפליקט עבודת ה' היא  השהיית השיפוט המוסרי – מודל העקידה.   לא ראיתי בספר שאתה נוטה להסבר מסוג זה.

תודה
 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שנים

לא הבנתי את כל הקונספט. כולו בנוי על כך שלא ברור כיצד ההלכה גוברת על המחויבות המוסרית. אב להשאלה מעיקרא ל יתא. אתה עצמך הבאת שהסברתי זאת בכלך שהקב"ה שהוא מקורן של שתי המערכות אמר את דברו בכך שציווה בתורה על ההלכה המדוברת.

עופר הגיב לפני 4 שנים

אכן ציווה על ההלכה המדוברת ובתנאי שלא תסתור את אשר ציווה במוסר האוניברסלי – זהו הקונספט.
וכדי להבהיר שוב את השאלה: למה אתה בוחר להעדיף את דבר ה' בתורה כגובר על דבר ה' במוסר? על פניו הייתי סובר הפוך משום שלשיטתך יוצא למעשה שהקב"ה מצווה עלינו בנסיבות מסויימות להיות לא מוסריים.
ההצעה אלטרנטיבית ליישוב הסתירה – תוכן המחוייבות המוסרית משתנה במהלך הדורות מה שהיה יכול להיות צו קטגורי בעבר לא יכול להיות היום וגם הפרשנות לדברי התורה עוברת שינויים (נושא הגויים לדוגמה) ולכן בעת שצווה לא היתה סתירה מהותית. הסתירה נוצרה כתוצאה מכך שנסיבות השתנו, הצו המוסרי התעדכן והפרשנות ההלכתית פחות. ההלכה אינה חייבת לבטא ערכים מוסרים, אבל ההענות לדבר ה' במוסר מחייב אותנו להתאים את ההלכה כך שלא תסתור אותו.
מקווה שהבהרתי.

mikyab צוות הגיב לפני 4 שנים

זה היה ברור לי גם קודם. אבל איני מבין מדוע לא להניח שאם משהו כתוב בתורה אז הקב"ה מתכוון שנעשה אותו, גם אם יש מחיר מוסרי. הרי גם הוא יודע זאת ובכל זאת ציווה. יתר על כן, אתה מניח שתמיד ניתן לסדר את העניין עם פרשנות. אבל אם זה ניתן הייתי עושה את זה גם לשיטתי. השאלה מה עושים כשלא ניתן.

עופר הגיב לפני 4 שנים

אני לא מניח את העדיפות של דבר ה' בתורה על דבר ה' במוסר כי:
א. יש חוסר ודאות גדול יותר בפרשנות ההלכתית מאשר בצו המוסרי (כמובן כאשר מדובר על מקרים בהם השיפוט המוסרי ברור ורוב הדוגמאות שאתה מביא הם כאלה)
ב. המחיר התיאולוגי והנפשי של עשיית מעשה לא מוסרי ע"מ לממש ערך דתי גבוה בעיני יותר מאשר אי מימוש הערך הדתי
ג. אין לי דרך לוגית להכריע כיצד הקב"ה רוצה באמת שננהג מאחר ולכאורה נתן ציוויים סותרים ולכן פונה לאינטואיציה וזו בד"כ מדריכה אותי להעדיף את המוסר
ד. וכי אחר מתן תורה שהוחמרו הוקלו?
ה. לא ברור לי למה לא להניח שאם הקב"ה נתן צו מוסרי, הוא מתכוון שנמלא אותו גם אם הוא יודע שזה סותר את הצו ההלכתי (בפרשנות מסויימת ולא תמיד הכרחית שלו).
אתה צודק שאני אכן מניח שתמיד ניתן לסדר את העניין עם פרשנות ועם כלי העבודה הרבים אותם פרטת בספר. הספרות מלאה בדוגמאות של שינויים רדיקאלים מדברי תורה. when there is a will there is a way. השאלה היא של סדר יום דתי ושל בחירה לאיזה מערכת מתוך אלו המבטאות את רצון ה' נותנים קדימות

mikyab צוות הגיב לפני 4 שנים

טוב, אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי. כנראה שאיננו מסכימים.

עופר הגיב לפני 4 שנים

אכן לא מסכימים. אבל מטרת הפניה אליך לא היתה לבחון הסכמה אלא להבין האם יש נימוקים נוספים מעבר לנ"ל לבחירתך להעדיף את ההלכה במצבי קונפליקט מהותי עם המוסר והאם הטעונים שלי לעמדה הפוכה מחזיקים מים. בכל אופן תודה, הדיאלוג עזר לי להגדיר את עמדתי.

השאר תגובה

Back to top button