המחלוקת ביהדות התורה

הצד של בעלז להיכס למתווה של משרד החינוך וללמד ליב"ה בתלמודי תורה שלהם זה העדפה של טיפשות ובורות?
או שמא סוג של התקדמות והתפכחות?

יש כאלה שקצת מתפכחים, אבל אני בספק רב אם בעלז אכן שם. מעבר לזה, להערכתי זה נעשה בעיקר בשביל תקציבים, ואני גם מניח שהם לא ילמדו באמת את מה שהתחייבו לו. בדיוק כמו בש"ס.

יש מגמה של השכלה גבוהה רחבה ומחלקות גדולות של חרדים באוניברסיטאות וכן בצבא בעדוד גדולי תורה חרדים כבר שנים רבות.

אני לא מצליח להבין מהי ההתעקשות החד משמעית של דגל שלא להכניס את בעלז ל'חינוך העצמאי'.
אולי מישהו יוכל להסביר. לי נראה שהחינוך העצמאי עושים קומבינות ולא באמת לומדים לפי הנהלים. הם חוששים שככל שיותר מוסדות יצטרפו ויחפפו, המדינה תתאמץ יותר לפקח וכל המוסדות כולם יפסידו מזה.

מה חסר בעבודת ה' שלהם?

שהם עובדים בצורה לא נכונה ומטופשת. אמונתם בצדיקים למיניהם, התכחשותם להשכלה ולחכמה, כפיות טובה לסביבתם, חוסר נשיאה בנטל, אי מתן כלים לפרנסה לצעיריהם ועוד ועוד.

ח"כ משה (קינלי) טורפז, שהיה אדריכל מתווה החינוך שהוצע לחסידי בלז – מציע את הסברו למחלוקת. דבריו מובאים בכתבה 'טור-פז: המחלוקת ביהדות התורה – לא רק חינוך', באתר 'ערוץ 7'

בברכה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי

הכרותו של טורפז עם החינוך החרדי לזרמיו, באה מתקופת היותו ראש מנח"י [= מינהל החינוך של עיריית ירושלים]. שמו 'טורפז' הוא עיברות מ'קיילינגולד' שמשמעו 'טור זהב' המציין את מוצא משפחתו מבעל הט"ז. בכינוי 'קינלי' זיכוהו החבר'ה בשל שם משפחתו 'קיילינגולד'.

מעניין, שטורפז שהיה בעברו מזכ"ל 'נאמני תורה ועבודה', הבין שקידום מודרניזציה בחינוך החרדי – לא יכול להיעשות בלחץ ובכפיה, אלא בסבלנות ומתוך הידברות. ישמעו אנשי 'הזהות השלישית' ויוסיפו לקח.

יש טענה שטורפז התייעץ עם הספרן ב'יד הרב ניסים' לפני שינוי שמו, אחר שקיבל המלצה שהספרן הידוע בקיא מאוד באותיות הקטנות ובענייני 'כוונת השמות', וקיי"ל 'שמא גרים'.
האם נכונה השמועה?

לחז"ב – שלום רב,

את טורפז הכרתי לפני כ-20 שנה, כשעמד בראש 'נאמני תורה ועבודה/' ששכרו חדר למשרד בבית 'יד הרב נסים', ואז כבר נקרא 'טורפז'.

פעם סידרתי את הספסלים לקראת ישיבת הנהלת נתו"ע, ותניתי אם יתקיים בי מה שנאמר ביהושע, שנתמנה לממלא מקומו של משה בזכות שהיה מסדר את הספסלים בבית מדרשו.

ברם, לא זכיתי למלא את מקומו, לא כמזכ"ל 'נאמני תו"ע', לא כמנהל בית הספר שק"ד בשדה אליהו, ולא כראש מנח"י, ןחוששני שגם לא אמלא את מקומו כחבר כנסת מטעם 'יש עתיד' 🙂

בברכה, מנשה ברקאי בוך-טרגר (מב"ט)

לפי מה שהבנתי התקצוב יהיה לפי מבחנים חיצוניים של משרד החינוך הבוחנים ידיעת אנגלית וחשבון בלי התערבות בדרך החינוכית עצמה. בעצם למה לא להרחיב זאת לכלל החינוך הישראלי?

הצחקת אותי.

אפשר גם להרחיב שישגיחו גם על המבוגרים, יש הרבה שנשארו לא מחונכים.

בס"ד י"א באלול פ"ב

לחיים המאושר איש ההר – שלום רב,

אכן גם המבוגרים זקוקים לחינוך תמידי כדי ש'הטיפול והטרדה העולמית' לא ישכיחו מהם את המידות הראויות.

את הרגלי החינוך העצמי מפתחים בישיבות, בלימוד אישי של ספרי מוסר, ב'ועד'ים בהם דנים בנושאי תיקון המידות, ובשיחות והדרכה אישית של משגיחים רוחניים. המערכת מציעה לאדם את דרך העלייה. כמובן, שעליו מוטלת האחריות לחשב את חשבון נפשו.

מעבר ללימוד מוסר והקדשת זמן לחשבון הנפש – עמד החזו"א (בס' אמונה ובטחון') על החשיבות של הלימוד העיוני של דקדוקי ההלכה, המרגילים את האדם לא 'לזרום' כלאחר יד, אלא ללעצור ולחשוב בכל מעשה דיבור ומחשבה אם הם עושים נחת רוח לבוראו ולבריות

יהי רצון שתזכה לחיים של התעלות רוחנית מתוך שמחה אמיתית!

בברכה, שמחה פיש"ל הלוי פלנקטון

בברכה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי

מי זה חיים המאושר?

למשה – שלום רב,

'חיים המאושר איש ההר' הוא תרגום לעברית של 'חיים זליג ברגר' המכונה בקיצור 'חז"ב', וחותם לפעמים גם בכינויי 🙂

בברכה, עופר בדן מלבב-מוסקרונר
מהכפר 'לווינגן' שכיום הוא חלק מהעיר 'מוסקרון' שבצפון מערב בלגיה

אז השם שלך הוא עופר, והכינויים זה שמחה פישל \ חנוך הענך \ ויש לך עוד כינוי חסדאי בצלאל, שמישהו בשם חיים המאושר לקח ממך?
מסובך…

זה גם לא נראה קשור לדיון ולרמה של האתר. השאלה הראשונה שהעלית כאן, עופר, היא בעניין מחלוקת דגל ואגודה. אני חושב שאגודה צודקים, במקרה הנוכחי.

למשה – שלום רב,

שאלתו של חז"ב בדבר המחלוקת ביןהאגודה ל'דגל' ממש לא מעניינת אותי, שכן בשל גילי הצעיר (64) ובשל היותי דתי-לאומי – לא סביר שיפנו אליי לפסוק במחלוקת,

אך מכיוון שמצאתי ברשת התייחסות לכך – מצאתי לנכון להביא לידיעת קוראי האתר את הסברו של ח"כ טורפז, שהיה בסוד 'מתווה בלז)

בברכה, עופר (= צבי) בדן (= שמשון) מלבב (= הלוי) מוסקרונר (= לוינגר)

לפי מיטב ידיעותיי, החסידים אינם דוגלים בהשקפה אידיאולוגית של 'חברת לומדים', ואברכיהם נוהגים לכתחילה לצאת אחרי שנות לימוד ישיבתי רבות לעבודה מפרנסת במסחר או במלאכה, ברבנות או בחינוך, ולא להיות סמוכים על עבודת האישה מחוץ לבית.

כך נהגו גם אבותינו ב'שטעטל', כוללי אברכים לא היו, מלבד כמה כוללים למצויינים בליטא. נהוג היה שהחותן מתחייב לפרנס את חתנו כמה שנים כדי שיגדל בתורה, אך בתום תקופת ה'קעסט' – היה פונה האברך לבקש את פרנסתו. מעטים מצאו עבודה כרב, שוחט או ראש ישיבה, ורובם פנו למסחר, מלאכה או מלמדות.

היו ישיבות מעטות, כגון ישיבתו של הרב קליין בהאלמין שבהונגריה (סבא רבא של ראש ממשלתנו, שכבר בשנות הישיבה שילבו למעוניינים לימודי מלאכה מפרנסת, ללא 'השכלה' וחכמות חיצונות, מלבד כמובן ארבע כיתות של בי"ס יסודי שחייבה המלכות.

אף אני לא רואה עניין גדול ב'ליבה'. מי שרוצה להיות מדען, רופא או איש הייטק – צריך כמובן לידע באנגלית ובמתמטיקה, אך יש לא מעט מלאכות שאינן מצריכות מתמטיקה או אנגלית.

אני יותר מתפעל מהספר שלי, ר' רחמים (רמי) הכהן-שאולי מזכרון-משה, המשכים כל יום ב4 לפנות בוקר למסור שיעור בדף היומי, וגם בנספרה הוא הוגה בגמרא 'בין גברא לגברא' וגם שיחתו עם לקוחותיו בתורה.