הסברא בדין רודף

שלום הרב,
בשיעור האחרון ברעננה לגבי דילמות בענייני חיי אדם הרחבת בנוגע לסברא בבסיס דין רודף. היום נתקלתי בגמרא בפסחים שלכאורה עולה ממנה שיש פסוק שמבסס את ההיתר להרוג רודף, והגמרא לא מקשה על הפסוק, למה לי קרא, סברא היא. להלן הגמרא:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כה עמוד א
אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה – הא דאמרן. גילוי עריות ושפיכות דמים – דתניא, רבי אומר: כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה ענין רוצח אצל נערה המאורסה? הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה. מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו – אף רוצח ניתן להצילו בנפשו.
רש"י מסכת פסחים דף כה עמוד ב
ניתן להצילה – ניתן רשות לרואה שהוא רודף אחריה שיצילנה ממנו בנפשו של רודף, כדכתיב (דברים כב) ואין מושיע לה הא אם יש מושיע – צריך להושיעה בכל אשר יכול אפילו בהריגתו, אם אין יכול להציל באחד מאבריו – יהרגנו.
לכאורה קשה מדוע המפרשים מנסים לתרץ את הסברא בבסיס דין רודף, כאשר יש לימוד מפסוק שמתיר זאת.