העלאת תזה ללימוד תנ"ך
שלום הרב מיכי,
בטח נמאס לך מהתייחסות לתחום הנ"ל,אבל בכל זאת,בעקבות קריאת טורים 134-135, שם העלית שאלות מערערות ומהרהרות לגבי לימוד התנ"ך, חשבתי להעלות תזה ולשאול דעתך עליה:
על לימוד תורה, כאשר תורה היא רצון ה',קרי דרישותיו מאיתנו,אין חולק שזה החלק החשוב והעיקרי בלימוד תורה.
על רצונו של ה' שנהיה מוסריים גם אין חולק,החלוקה היא מהו המוסר(והרחבת בשאלה האם המוסר נלמד מתוך המצוות או שהוא במנותק מהמצוות וכו').
התהיה שלי: האם רצון ה' הוא גם שכן תהיה לנו זהות לאומית מסויימת? העלית את נושא האתוס הלאומי בטור 134 בתור איזו אנקדוטה אך טענת שזה לא בהכרח חשוב.
ואם זה כן חשוב לה'? אולי לימוד התנ"ך הוא זה שמעצב את הזהות היהודית שלנו? התנ"ך מספר לנו את הסיפור שלנו מראשיתו ועד לתקופה מסויימת.
תקופה שאבותינו חלקו ביחד,לפני גלות בבל וקצת אחריה(וכן,הוצאתי מכאן את כלל שבטי ישראל כי לצערינו הם נעלמו ואולי מוצאים שארים שלהם,אך זה לא בטוח).תקופה בה ה' היה נוכח ברמת הדיבור/הנבואה, היה מורגש שקיים ומתערב בעולם ולא היה בהסתר.
האם לא ניתן להסיק מכאן איזשהו רצון ה' מסויים שהאתוס הלאומי שלנו יהיה טבוע בנו ושדווקא ההיסטוריה הכתובה בתנ"ך,בצורת הטקסט הזו,היא זו שתשפיע עלינו ברמתנו הלאומית?
עכשיו,במידה וזה כן חשוב,איך זה יבוא לידי ביטוי? כמו שאמרת:ערכים,ניתן ללמוד ממקום אחר,אולי אפילו טוב יותר. כנ"ל פסיכולוגיה וכנ"ל היסטוריה.
אבל השילוב של הכל כאתוס מכונן, תוך התעסקות בפרטים, אולי זה בונה איזו קומה רוחנית-מטפיסית באומה(השתמשתי כאן במילה "קומה",אולי מישהו ימצא מילה אחרת) ש-ה' כן מעוניין בה?שכל פרט באומה יהיה מחוייב להתעסק בזה ושהדבר הזה יופנם בתוכו?
מכיוון שכמו שאמרת,הטקסט עצמו הוא הקדוש כאן,ולכן שיכלול ופיתוח יכולות ניתוח טקסט ספרותי, זהו הכלי להגיע לכדי האתוס הרצוי?
זו כמובן העלאת תיאוריה שיוצאת מההנחה שאם הטקסט הזה הוא אכן קדוש,ו-ה' רצה שטקסו זה יגיע אלינו, יש כאן עניין של ה' שנעשה עם טקסט זה משהו.
ומכיוון ששללת את כל השאר בטיעונים טובים נשארתי עם הרעיון הזה.
אם התייחסו לזה בתגובות בטורים 134-135 לא ראיתי,היו הרבה תגובות.
תודה וסליחה אם חפרו לך כבר בנושא הזה מדי.
תשובתי בתרתי: בנית אתוס אינה לימוד. זה כמו עבודה על המידות. זה יכול להיות חשוב אבל זה לא לימוד. ועוד שהאתוס אינו דורש פרטים. הוא קיים אצל כולנו, ואין שום צורך לחפור בפרטים וליישב סתירות בין פסוקים ולהמציא פירושים שלא מלמדים אותנו כלום.
תודה על התשובה.
אני מסכים שזה לא כמו לימוד תורה ,שכן הלימוד תורה מצריך כניסה לעניינים שכולם גלויים לנו וככל שנכנס נוכל להגיע לאיזו אמת מסויימת,לעומת התנ"ך שניתן להתפלפל כמה שרוצים,לא ניתן להגיע לאמת בהכרח.
אבל על פשט הכתוב,ניתן להסכים במשהו כמו 70%(סתם זורק כמובן) והשאר זה התפלפלות שלא בהכרח נגיע איתה לשום מקום.
זה לא שעלינו להיות בקיאים בפרטים כמו ש
ההתעסקות עם הטקסט עצמה כדי להשריש בנו את הכתוב ברמה עילית כלשהי.
אולי ע"י זה שכולם לומדים את הטקסט המקודש, זה מה שיוצר אצל כולנו את הזהות הלאומית.
מכיוון שאין כאן מצווה של לימוד תורה כפשוטה,לא נדרשנו לכך, אך מעצם הטקסט מקודש, אפשר להבין ש-ה' כן רוצה מאיתנו שנעשה משהו עם הטקסט הזה. והדבר שהכי פשוט לעשות עם טקסט זה לקרוא אותו.
ובאשר לפירוש הטקסט, להבדיל, זה מזכיר קצת את הפירושים של שופטים לגבי חוק שמחוקק בפרלמנט.
אפשר לפרד בצורה שמרנית לפי כללי ניתוח טקסטים(ספרותיים?) לעומת פירושים פרוגרסיבים יותר שמסתמכים על דברים חיצוניים כאלה ואחרים.
מגיוון שאין כאן חיוב להבין לכאן או לכאן, יש את עניין ההתעסקות לשמה,ולהבדיל מ"גדול ליצוד שמביא לידי מעשה", כאן גדולה הקריאה(נגיד).נקודה.בלי לקחת משהו מעבר להץחברות לטקסט כמשהו שכולנו עושים.
אני קורא מה שכתבתי וזה בהחלט נראה כמו קשקוש מצוץ מהאצבע,אבל עצם זה שישנו טקסט מקודש גורם להרהור לגבי משמעותו לנו.
בכל מקרה,תודהעל התשובה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer