הפודקאסט עם משה רדמן – איך משנים תפיסה

שלום הרב מיכאל,

תודה על תגובתך, אבל הרשה לי להעיר בעדינות – נדמה לי שפספסת את עיקר השאלה שלי.

הדוגמאות שהבאתי (הרבנים סתיו ולאו) נועדו רק ליצור הקשר לדברים שאמרת בפודקאסט. ייתכן שלא דייקתי בציטוט, וזה לגמרי בסדר – אבל זו לא הייתה הנקודה המרכזית.

מה שבאמת עניין אותי הוא האמירה שלך שאתה "עדיין מתמודד" עם דברים שגדלת עליהם. המשפט הזה עורר בי עניין כי אני מכיר את ההתמודדות הזו מקרוב, ולא בגלל שאני יוצא מהמסורת – אלא בגלל שאני מנסה להבחין בין מחויבות לתוכן לבין כניעה לציפיות חברתיות או לאתוסים שאינם מחייבים באמת.

לא ציפיתי לתשובה נפשית או אישית – רק להרחבה רעיונית. איך אתה מתמודד?, אילו עקרונות מכוונים אותך? איך מתמודדים עם שאריות עומס תודעתי שמוטמע בך, אפילו אם אינך מאמין בו?

כדי לחדד: אני, למשל, מרגיש את המתח הזה גם בנושאים טעונים כמו להט"ב. מצד אחד, אני שואף לגישה הומנית שמכבדת את האדם; מצד שני, אני לא מתעלם מהרתיעה הטבעית שלי, מהאיסור ההלכתי, ומהשאלה האם שיח של לגיטימציה מלאה לא יוצר גם נזק למי שמבקש לבנות זוגיות מסורתית – במיוחד אם הוא דתי. המתח הזה לא נפתר אצלי, אבל אני לא בורח ממנו. מנסה לחיות איתו בכנות.

לכן, אשמח לדעת איך אתה, כמי ששם את עצמו בעמדה של חשיבה ביקורתית-דתית, ממליץ או נוהג לגשת למתחים מהסוג הזה – גם אם אין לך תשובה "נכונה", אלא רק דרך עבודה.

ממש לא פספסתי, ועניתי גם לזה. מדובר בנטייה נפשית ולא באמונה שזה נכון. אז על זה יש להתגבר. אם קשה לך, זו שאלה לפסיכולוג ולא אליי. איך אתה מתגבר על יצר לדבר לשון הרע או יצר עריות? זו לא שאלה אליי.