הפקר בית דין הפקר

למה לא להציע שיש לחברה וליחיד זכות קניינית משותפת במוצר המיוצר ע"י היחיד, ויש הסכמה מכללא בין היחיד לחברה שהחלוקה הקניינית תעשה בצורה הוגנת וסבירה שתקבע ע"י החברה עם מרחב גמישות, אך לא בצורה בלתי סבירה בעליל. הסיבה שיש גם לחברה זכות קניינית חלקית במוצר המיוצר היא שהוא נוצר מכוח החברה – החברה הניחה את התשתיות ההכרחיות כדי שהמוצר יתייצר (כבישים, מערכת בריאות, ביוב, בטחון וכו).

אתה טוען שמושג הבעלות לא מוגדר על ידי החברה אלא היחיד נותן לה את הזכות לזה? אבל אם יש יחיד שלא נותן? מה תאמר לו? נראה לי שהמודל הזה בעייתי.

אני טוען שמושג הבעלות לא מוגדר על ידי החברה אלא על ידי המוסר הטבעי. כמו שזכותי לחיים לא מוגדרת ע"י החברה, כך גם זכותי הקניינית על מוצר שאני יצרתי (self evident). אבל עם זאת, צריך להכיר בעובדה שכאשר אני יוצר מוצר, אני לא היוצר היחיד שלו, למעשה החברה היא שותף סמוי ביצירה בכך שהיא מאפשרת תשתיות הכרחיות שונות ליצירת המוצרים (כבישים, ביוב, פינוי אשפה, בריאות, חינוך, בטחון, וכו). כך שלמעשה, כאשר אני יוצר מוצר כמו כסא למשל, יש לו שני יוצרים, אני והחברה. אחוזי הבעלות לא מוגדרים באופן קשיח, אלא יש הסכמה מכללא בין שני היוצרים על חלוקה הוגנת בגבולות הסביר (תכלית ראויה היא חלק ממה שמגדיר את גבולות הסביר). כאשר החלוקה נעשית באופן לא סביר/ראוי, החלוקה לא תקפה.

יש הבדל. הזכות לחיים לא נוגעת לאחרים, אבל בעלות בהגדרתה נוגעת גם לאחרים (חב לאחריניה).
מעבר לזה, יש להבחין בין בעלות על מה שיצרת לבין בעלות על מה שרכשת. לגבי מה שיצרת יש בהחלט מקום לתפיסה שהבעלות היא טבעית ולא קונוונציה חברתית. יש ביטויים לזה אצל הוגים שונים, וגם בהלכה. לגבי דברים שרכשת זו פעולה חברתית והיא דורשת הכרה של החברה.
לעצם המודל שלך, ראה בשערי ישר שער ה לכל אורכו ראיות לזה שיש מערכת קניינית שקודמת לציווי התורה והיא תולדה של הסכמת החברה (=תורת המשפטים). מה שאת המציע הוא גרסה מעט שונה: החברה שותפה טבעית לזה ולא שזה מתכונן על ידה. אולי.
עוד הערה. מצאנו סמכות דומה גם באבן העזר, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. כיצד תסביר זאת שם? לטענתי זה אותו יסוד: מעמד אישי והדין האזרחי שניהם מהווים את החלק המשפטי של ההלכה (אבן העזר וחושן משפט), כמו בכל מערכת משפטית בעולם. וככאלה הם מסורים לחברה ומתכוננים על ידה. לכן נציגי החברה יש להם סמכות מנדטורית בשני התחומים הללו. אף אחד לא יעלה בדעתו שיש לחכמים סמכות כזאת בחלקי ההלכה האחרים: יו"ד או או"ח.

לגבי קניין אישות, שם יש יותר היגיון להגיד שזה מסור לחברה ומתכונן על ידה, כי הבעל לא השקיע מאמץ כדי לזכות באישה (בניגוד לממון), ולכן אין לו זכות מוסרית לבלעדיות עליה. ואם תאמר שהוא השקיע את כסף הקידושין, ניתן לתרץ שכסף הקידושין הוא חלק צדדי לעניין הקידושין, ולראיה ניתן לקדש בביאה ובשטר. כסף הקידושין נועד רק כדי להעיד על גמירות דעת, ולא כתמורה הוגנת לשווי זכות הבלעדיות על האישה.

לגבי ההבדל בין מוצר שיצרתי ומוצר שרכשתי, אני לא רואה הבדל מהותי, כי אם נניח בניתי שני כיסאות, ואחד מהם החלפתי בשק תפוחים, עדיין שייך להגיד שיש לי זכות מוסרית לבלעדיות גם על התפוחים, כי השקעתי בעבורם מאמץ (אמנם המאמץ לא כלל גינון והשקייה אלא מאמץ מסוג אחר, אבל עדיין מאמץ בכמות די דומה למי שגידל אותם בעצמו).

הנקודה אינה המאמץ אלא העובדה שזה יצא ממני. ראה מאמרי על הכרת טובה אונטולוגית.

מתוך שליוצר המוצר יש זכות בעלים עליו גם בלי הסכמת החברה, הוא יכול להתיר שימוש בלעדי במוצר למישהו אחר גם בלי הסכמת החברה (כי הוא הבעלים על המוצר ולכן מחליט למי מותר לעשות בו שימוש) בתמורה לתמורה כלשהי מהצד השני. בכך למעשה ניתן ליצור הקניית בעלות אפקטיבית גם בעסקאות רכישה מבלי הסכמת החברה, שיונקת את תוקפה מזכות היוצרים האונטולוגית.

לא מסכים. העובדה שאתה בעלים לא אומרת בהכרח שאתה יכול גם להעביר לאחרים את הבעלות. ההעברה והקנאת הבעלות יכולה להיות מותנית בהכרת החברה במעשה הזה, כיח זה אקט משפטי בין שני אנשים מהחברה שיש לו השלכות על כלל החברה.
אגב, המלך ובי"ד יכולים להפקיר גם ממון שאני יצרתי אותו.

איזה השלכות יש פה על כלל החברה? הרי בין לפני העברת הבעלות ובין לאחר העברת הבעלות, אסור היה לחברה לעשות שימוש בחפץ. אין פה חב לאחריני.

זה לא חב לאחריניה, אלא השלכות. כשהחפץ בבעלות השני אין להשתמש בו.

אני מתכוון שבהסתכלות שהבעלות נשארת של היוצר הראשוני והוא מעביר את "רשות השימוש" כנגד תמורה מסוימת לצד אחר, אין פה השלכות על החברה, כי בין לפני ובין לאחר העברת "רשות השימוש", החברה לא יכלה להשתמש בחפץ.

אבל כשמקנים את החפץ הבעלות לא נשארת של הראשון אלא עוברת לקונה. ואז כאמור, יש השלכות לחברה (גם אם זה לא חב לאחריניה). טענתי היא שעצם העובדה שהעברת הבעלות יש לה משמעות כלפי החברה (כעת השימוש תלוי ברשות מהקונה ולא מהבעלים המקורי, הקונה יכול להקנות ולקדש בזה אישה או לתבוע את מי שמשתמש ללא רשותו) אומר שזה נעשה במסגרת שהחברה מאפשרת אותה ומכירה בה.