הצבעה בבחירות

בהמשך למה שכתבת אודות הצבעה בבחירות:
לדעתי לא נכון לומר שאין תועלת בפתק האישי, ווודאי לא למישהו שרואה את עצמו כחלק מכלל מסוים (ובנדו"ד: הציוני הדתי, החברה החרדית).
ניקח לדוגמה את לוי. לוי רואה את עצמו כחלק מהכלל הציוני הדתי. נניח ש'כלל הציונות הדתית' החליטו פה אחד שצריך להצביע לעוצמה יהודית. נניח שיש 100.000 ציונים דתיים ומספיק 50.000 קולות. לוי לא הלך להצביע, כי הוא לא ראה תועלת פרקטית בפתק האישי שלו.
עצם העובדה, שבאם לא יהיו מספיק קולות למפלגה, יפנו אצבע מאשימה לקהילה של לוי (האשמה מוצדקת, שאף לוי יודה בה, הוא ייקח על עצמו חלק מהאשמה), מראה על העובדה שיש תועלת לבחירת הפרט. רק, שפרקטית אי אפשר לבחון אותה כשאתה מבודד את הפרט מתוך הכלל.
יש מציאות כזו, שהרבה פרטים מתאחדים והם הופכים להיות כלל. כאשר יש מטרה מסוימת שיכולה לבוא דווקא ע"י שהכלל יפעל כגוש, אזי זו פשוט טעות לבחון בזכוכית מגדלת את התועלת הספציפית שכל פרט מוסיף למטרה הסופית.
בטענתו של לוי, שאין תועלת בפתק שלו, טמונה סתירה מסוימת. שכן, ממה נפשך, אם אתה באמת חלק מהכלל, אתה אמור, בסוגיית הבחירות, בכלל לא להסתכל על עצמך בתור 'לוי'. אתה לא 'לוי'. בעצם החלטתך להיות חלק מהכלל, וויתרת (בעניין זה) על מציאותך האישית. אתה רק רובוט של הכלל שאמור לשים פתק בקופה.
הפרט מבטל את עצמו ונכלל בכלל.
פעילותו היא תועלתנית משום שבהיותה מיוחסת אל הגוף הגדול, אל הכלל, היא מהווה חלק מההצלחה הכללית בהשגת המטרה.
יש מצבים שהתועלת של הפרט נראת ונבחנת דווקא בפרספקטיבה רחבה. כאשר לוי יוצא להצביע, הוא לא יכול לבודד את עצמו מתוך הכלל ולשאול: האם יש תועלת לפתק שלי. זה פשוט עיוות. הסתכלות אמתית תהיה: הבחירה שלי היא תועלתית כי אני חלק מהכלל ובאם הכלל יצביע בעד 'עוצמה יהודית' אז תהיה לזה משמעות פרקטית.
ובקיצור, האדם לא יכול לטעון איני רואה טעם הולכת להצביע בעצם, במילים קיצוניות רגלו לא שלו. הוא שיעבד אותם לכלל בנושא הבחירות (ולכן גם בסופו של דבר זה תועלתני)