הצעת פתרון לבעיה של חולשת הרצון

מה דעתך על הפתרון הבא:
קודם כל, צריך לעשות חילוק בין רצון טבעי (תאווה), לבין רצון לרצות (רצון אמיתי). אם נחזור לדוגמא של הדיאטה והעוגה, נאמר שהאדם רוצה (מתאווה) את העוגה, אבל הוא רוצה לרצות לעשות דיאטה. ההבדל הוא שהגיוני לומר שהוא לא רוצה לרצות לאכול את העוגה, כלומר הוא היה מסכים למשל לקחת כדור שיגרום לו להפסיק לרצות לאכול עוגה, אבל ברור שלא היה מסכים לקחת כדור שיגרום לו להפסיק לרצות לעשות דיאטה.
הרצון לרצות יכול להפוך לרצון גרידא על ידי הפעלה של בחירה חופשית. ככל שאדם מחליט, על ידי בחירה חופשית, להשקיע יותר מאמץ נפשי, ככה הוא יכול להפוך את הרצון לרצות לרצון גרידא יותר גדול.
אם האדם הצליח לתרגם את הרצון לרצות לרצון יותר "חזק" מהרצון שלו לתאווה, אז הוא יפעל לפי מה שנכון בעיניו.
לגבי הטענות של דונלד דוידסון, נאמר כך:
– לאדם יש רצון אמיתי לעשות את מה שנכון בעיניו, כאשר מה שנכון בעיניו נקבע לפי כל השיקולים, חוץ מתאוות.
 – אדם מפעיל מאמץ נפשי בשביל להפוך רצון אמיתי לרצון גרידא
– האדם יפעל לפי הרצון המשוכלל שלו, ששווא לרצון שהיא תוצאה של הפעלת מאמץ נפשי על הרצון האמיתי, פחות הרצון הטבעי
– יש חולשת הרצון, כאשר האדם לא הפעיל מספיק מאמץ נפשי לגבור על התאווה