הראיה מן האפיסטמולוגיה
בהציגו את הבעיה האפיסטמולוגית וסיווג העמדות השונות ביחס אליה, הרב בדר"כ מסביר מדוע אימפריציזם נאיבי אינו מן האפשר והשיטה הטרנצדאנטלית גם היא אינה פיתרון ושנותרנו אנו בבחירה בין הכרה בגורם מתאם (בדומה לעמדת לייבניץ) לבין ספקנות מוחלטת (יום). אך כפי שברגמן מציג זאת בהוגי הדור (שם הוא מסכים איתך שהפיתרון המתבקש הוא הגורם המתאם) ישנה גם אפשרות שלישית והיא אימוץ עמדה אידיאליסטית לפיה אין צורך בגורם מתאם כי מלכתחילה אין חשיבה והכרה נפרדים אלא הכל חשיבה (והיא השיטה היוצאת מבית מדרשו של הרמן כהן, על אף שחזר בו מתפיסה זו מאוחר יותר). מדוע אופצייה זו אינה נמצאת על השולחן בעיניך? האם אין היא סבירה יותר מהנחת אותו גורם מתאם?