השגחה
שבוע טוב!
אני מתנצל שאני מעלה סוגיה שנדונה כאן לעייפה, אך תורה היא וללמוד אנו צריכים.
ברצוני להביא כאן טור של הרב משה רט, שהתפרסם ב"שבתון" של פרשת וישלח:
איך נראית השגחה
יש אנשים הטוענים שהם אינם מאמינים בהשגחה פרטית, משום שלדבריהם "הם לא רואים אותה". נראה להם כאילו חייהם מתנהלים בצורה מקרית ועיוורת, על פי חוקי הטבע וההסתברות, והם אינם רואים כל יד מכוונת.
השאלה המתבקשת היא – מה בדיוק הם מצפים לראות? אי אפשר לקבוע שלא רואים משהו, אם לא מגדירים קודם איך הוא נראה, כדי שהיתן יהיה לקבוע באיזה כלים לחפש אותו וכיצד לזהות אותו. באותה מידה יכול מישהו לומר שהוא לא מאמין באלוקים, משום שצפה בטלסקופ לשמים ולא ראה אותו… הציפיות במקרה זה הן כמובן שגויות: אלוקים אינו משהו שניתן לראות בטלסקופ, ולכן העובדה שתצפית כזו לא איתרה אותו אינה מערערת את קיומו כלל.
אז מה לגבי ההשגחה? אותם אנשים הם כנראה בעלי תפיסה נאיבית, לפיה השגחה פירושה שכל מי שנראה כצדיק יהיה לו תמיד רק טוב, מי שנראה כרשע יהיה לו תמיד רק רע, וכל תפילה תיענה מיד. אם זוהי ההשגחה, אכן לא רואים אותה בדרך כלל. אלא שתיאור זה מתאים אולי לסרט של דיסני, לא להשגחה כפי שהיא מתוארת במקרא ובדברי חז"ל. הללו עמדו על כך שמערכת השיקולים האלוקית מורכבת ונעלמת, ואף אדם אינו יכול להבינה עד תומה. דוגמא הממחישה זאת היא המדרש על ר' יהושע בן לוי שנלווה לאליהו הנביא, וראה אותו עושה מעשים שנראים לגמרי לא צודקים: על העניים הצדיקים התפלל שפרתם תמות, על העשיר הקמצן תפלל שייבנה הקיר שנפל לו, וכן הלאה. ר' יהושע לא היה מסוגל להבין זאת, ורק כאשר הסביר אליהו את הדברים התגלה הצדק שבהם. בדומה לכך מסופר בגמרא על צדיקים שנענשו משום שה' מדקדק איתם כחוט השערה, על רשעים שזכו לגמול בשל מעשה טוב קטן שעשו, וכן הלאה.
לשלול את קיום ההשגחה משום ש"לא רואים אותה", זה כמו לשלול את קיומו של כוח המשיכה משום שמטוסים וציפורים "מפריכים אותו" – עובדה שהם לא נופלים! אולם החכם מבין שכמו בפיזיקה, גם בהשגחה מדובר במערכת מורכבת שהאדם הפשוט אינו יכול להבין, ואף על פי כן היא פועלת במדויק. מוטב להיות ענווים ולהבין שאנו רואים רק חלק קטן מהתמונה, במקום להכחיש הכל.
עכ"ל.
וברצוני לשאול: כיצד אתה מגדיר את אותה ההשגחה ששררה בימי חז"ל ושאיננה עוד? מהי ההשגחה שאותה אתה מצפה לראות ואינה נגלית בפניך? מכתבי חז"ל לא נראה שהמציאות בזמנם נראתה אחרת מכפי שהיא נראית היום: את השאלות כיצד "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", או "זו תורה וזו שכרה" שאלו גם בתקופות בהם שררה ההשגחה, לדעתך, ובכל זאת שלילתה לא עמדה על הפרק.
אם היית שולל את קיומה של ההשגחה גם בזמנים קדומים יותר וטוען שהם לא הבינו את המציאות, ניחא. אך כאשר אתה טוען ששררה השגחה והיא פסקה, ומאידך אין לכך כל צידוק או רמז היסטורי, הרי אנו נקלעים למבוכה…
זה באמת כבר טופל כאן כמה פעמים.
אני מצפה לראות בניסוי מבוקר מצב שונה אצל מי שמתפלל ומי שלא. או לראות נס גלוי כמובן (חריגה מחוקי הטבע). באותו זמן היו נביאים והם יכלו לומר לך שמה שקרה לך הוא יד ה' גם בלי ניסוי מבוקר ובלי חריגה גלויה מחוקי הטבע. מעבר לזה, אז היו גם ניסים גלויים (חריגה מחוקי הטבע), שבזה יכול להיווכח כל אחד.
1.הטענה לצפות הבדל בניסוי מבוקר לא נכונה, לעניות דעתי.
עיון תפילה אסור, וזה כנראה מקביל ל"אפקט הצופה" הפיזיקאלי.
הצפייה שלנו תגרום לכך שדברים לא יתרחשו כמו שמצפים.
2. אם עריכת ניסוי מבוקר אסור (כאמור, אפקט הצופה/עיון תפילה), אפשר להסתכל על נתונים מהעבר (שבהם לא היה עיון/צפייה), ולראות האם אכן היה הבדל בין כאלו שהתפללו וכאלו שלא.
ובכן, מסתבר שלפי מאמר באתר שד"ר הרב משה רט (שהוא אחד המובילים שלו), דווקא נראה כי דתיים חיים יותר ואף בריאים יותר :
https://www.knowingfaith.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8
3. גם אם המאמר לעיל לא משכנע לגמרי (מעניין מה יש לכבוד הרב לומר על זה), ומצד האמת אכן קשה לראות שינוי בין (למשל) חולים דתיים שהתפללו עליהם, לבין חולים חילוניים שלא התפללו עליהם.
למשל, נניח אם ניקח 1,000 חולי סרטן סופניים חילוניים ו 1,000 דתיים, נראה שכולם (או כמעט כולם) מתו. החילוניים והדתיים למרות שעל הדתיים קרעו את השמיים בתפילות. לא ניתן לראות שינוי בין שתי הקבוצות, ובטח שלא מובהקות.
ההסבר לכך הוא כזה :
אפשר אולי לסבור שאחרי שהמחלה כבר הגיע (בין אם זה חום קל או סרטן סופני) מידת הדין נגזרה על האדם, ומפה הסיכוי שהתפילה תעזור הוא מאד-מאד נמוך. ולכן לא רואים שינוי מהותי בין חולה דתי לחולה חילוני.
רוצה לומר, להתפלל אחרי שכבר חולים, כמעט "זועק לשעבר" (אבל רק כמעט).
הרי אף כדורסלן ששבר את הרגל יום לפני משחק חשוב לא מצפה שאם הוא יתפלל, השבר יתאחה, כך גם מי שיש לו חום קל (מידת הדין כבר הכתה בו), לא יכול להירפא על ידי תפילה.
עדיין, צריך לענות על השאלה מדוע חכמים כן פסקו שצריך להתפלל בכל מצב ("אפילו אם חרב חדה מונחת . . .").
כמה תשובות :
א. לא מדובר על מצב מוחלט של "זועק לשעבר" (אם זה כן היה נחשב כך, היה אסור להתפלל)
ב. כמובן האפקט הפסיכולוגי של התפילה והאמונה.
ג. למרות שמידת הדין נגזרה מעצם הבעיה הרפואית, עדיין, התפילה בסיטואציות מאד נדירות כן יכולה לעזור.
ד. תפילה עוזרת גם אם הבעיה לא תסתדר, בעולם הבא וכו'.
4. הרב מיכי לא מתייחס לטענה של הרב משה רט שיש השפעות של התפילה שאיננו יכולים לראות אותם, למשל, אולי בגלל התפילה הסבל של החולה נמוך בהרבה לעומת מה שהיה אמור להיות?
ההסתכלות של הרב היא מאד מוגבלת. מי אמר שזה חייב להיות בינארי?
אם החולה החלים או לא?
כמו כן, הרב לא מתייחס לכך שייתכן והתפילה שהחולה התפלל, למרות שהיא לא עזרה לו עכשיו, היא תעזור לו בעתיד בגלגול הבא.
כמו כן, הרב לא מתייחס לטיעונים אחרים כמו "שק הזכויות" שהולך ומתמלא, וגם על כך שהתפילה האישית אולי עוזרת למישהו אחר. למשל, נניח מישהו פגע פיזית במישהו אחר, וכתוצאה מכך הוא (הנפגע) חולה ומשותק. לאחר כמה שנים הפוגע עצמו נהיה חולה ומשותק, ואז הוא מתפלל לרפואתו שלו, אבל בגלל שהכל מאוחד, אז התפילה של הפוגע מסייעת דווקא לאדם שבו הוא פגע לפני כמה שנים.
"אני אומר את האמת" סובר כבוד הרב מיכי. העניין הוא שהאמת הזו מאד חלקית ומצומצמת, ואפשר להגיד שהיא בעצם לא אמת . . .
הנושאים נדונו כבר לעייפה, והטיעונים חלשים מאד. אם אתה רוצה להוכיח שיש השגחה מהטענה שמי אמר שאין, אתה יכול גם להוכיח באותה צורה את קיומן של פיות. בספרי הסברתי באר היטב מדוע אני חושב שאין השגחה (בוודאי לא במהלך הרגיל, למעט מקרים ספורדיים). הסברתי שם מדוע גם אתה ןכל אלו שמנפנפים בהגחה לא באמת חושבים כך ולא מתנהגים כך.
באמת כבר עניתי על הכל ואיני רואה טעם לחזור שוב ושוב לטיעונים חלשים כל כך.
טיעון 1 לא חלש, הוא פשוט אומר שאי אפשר לערוך *מראש* ניסוי (מדעי-אמפירי) על התפילה.
טיעון מספר 2 בטוח לא חלש, כי אם הוא אמיתי הוא בכלל מפריך את כל התפיסה של הרב.
טיעון מספר 3 גם הוא לא חלש משום שכמו טיעון 1, הוא מראה (לפחות בהקשר של מחלות שהבאתי כדוגמה) שאין טעם לחפש מובהקות עבור אנשים שעליהם התפללו, וזאת משום שמידת הדין נחתמה.
לגבי הטיעונים שכתבתי בסעיף מספר 4, אכן אפשר לכנות אותם "חלשים", כי באמת אין שום אינדיקציה לכך שהם נכונים. אבל דווקא בימנו, שתורות כמו הגלגולים ותורת הרב קוק (האחדות שבמציאות) מתבהרות כדבר מאד בסיסי ביהדות (וחבל שהרב לא מצליח להבין/לקבל אותן), אין שום סיבה לא להתבסס עליהם כמצע לטיעונים שהעליתי. כל מה שצריך, זה רק לבוא Open Minded לגבי התפיסות החדשות האלו ביהדות.
נו, הרב בטח מכיר פיזיקאים שהתקדמו מהמכניקה של ניטון לקוונטים . . .
ישפטו הקוראים.
היי
טענתך היא, פחות או יותר ,שאלוהים אינו מעורב יותר בהיסטוריה. אם אני מבין נכון היא מבוססת על היכרות עם ההיסטוריה היהודית ועם כתבי הקודש שלה. שהרי אתה מאמין שבעבר האל התגלה לישראל אבל זה כבר נגמר. חלאס.
אמת?
שאלתי: אם לא היית יהודי ולא הייתה לך היכרות עם התרבות הזו האם היית מגיע לאותה מסקנה, כלומר למסקנה שאלוהים כבר לא מעורב בעולם?
לא. היא מבוססת על הסתכלות במציאות והבנה שהיא מתנהלת לפי חוקיה שלה. לכן אני חשוב שהייתי מגיע לאותה מסקנה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer