התייחסות לטור על ''תרומתם של החרדים''.
בעיקר ביחס למה שכתבת, ציטוט:
אין לי ספק שכל אדם חרדי ישר חש מצוקה, שכן ברור לו שכחברה הם נוהגים בצורה טפילית, לא מוסרית ומעוותת. לכן כל תירוץ, קלוש ככל שיהיה, עלול או עשוי לסייע לו להסתדר עם מצפונו.
על הדיסוננס הקוגנטיבי, ותחושת האי מוסריות בקרב חרדים.
אין כזו. לא קיים.
אסביר: דמיין ילד שנולד למשפחה של מוזיקאים, האמא מרצה וכותבת על המוזיקה של באך, והאבא מנגן בקונצרטים את באך.
בסלון תלויה תמונתו של באך. ומגיל 3 כבר מלמדים אותו להקשיב למוזיקה של באך, בשלב מתקדם, הוא גם לומד לנגן את המוזיקה שלו.
כל חייו הוא חי, נושם, מעריץ, חלק מקהילה גדולה מאוד שמעריצה אותו, לומד במוסדות שבאך הוא המוטיב המרכזי בו.
במקביל הוא נחשף לקבוצה, ששוללת את המוזיקה שלו. הוא גדל והתחנך שה"הם" – הרעים, זוממים להפוך אותו גם לחלק מהם.
לקבוצה ההיא ישנן טענות יפות והגיונות. אבל הוא התחנך לתייג אותן כאנטיבאכיות (אנטי-באך), צוררות, ומגיעות ממניעים רעים.
ובכל מקרה, תמיד תיהיה לו את המשפחה המחבקת, והקהילה התומכת (והמלחיצה מאידך) -שתגבה אותו. בעצם בחלקים הכי עמוקים של הנפש.
המוזיקה של באך= הדוקטרינה החרדית (תורה, גדולי הדור, היבדלות)
הדבר היחיד שהייתי מצפה מהבחור שלנו, זה ל"הטיות אישוש" (תצדקה. בלעז), שכנועים פנימיים וכו' – בשביל להצדיק את החינוך, המשפחה והקהילה שלו. בעצם: היציבות שלו.
במיוחד כשיש לו "גב הגותי", בדמותם של דמויות כמו: חזון איש, הרב שך, והגדולים הנוכחים.
שמבחינתו מול הלגטימציה שלהם – כל טענה אחרת היא כפירה בעצם התורה עצמה.
זה המצב.
זה עמוק, זה שורשי, זה נחלת הכלל.
בשביל להמחיש את סדר הגודל – הבחירות המוניציפליות.
בערים החרדיות שמנוהלות ברובן זעווה, תשמע ביקורת נוקבת בקרב התושבים החרדים, ממוקד על הנציגים שהם בחרו.
ובכל זאת, אותן מפלגות ואותם מועמדים כושלים – ניצחו, והתחזקו.
מה מביא את אותו אברך, לעשות צעד מזוכיטסי לכאורה, ולהצביע הפוך מדעתו.
תשובה: תחושת ההשתייכות/להיות חלק מקהילה/ דרישת גדולי הדור/פחד מאיומי ראשי ישבות וכו'
העניין עם הגיוס הוא עמוק יותר.
אם הבחירות זה "צפרדע שהוא מוכן לאכול" חרף הדיסוננס עם התחושה הפנימית שלו.
בעניין הגיוס, הנ"ל משפיעים עליו באופן עמוק יותר. שם הוא ממש יזנח כל רציונל (ובודאי תחושת אי מוסריות). לא יחפש תירוצים. ואם יידרש להן – ישלוף איזה ברבור מהשיחה האחרונה של המשגיח. וזהו.
הניסיון לשכנע (את החרדים? את עצמך?) משול להבדיל, לתכנית של הממשלה, לשנות את החינוך לטרור בקרב תושבי עזה ויו"ש.
לא יצלח. אתה יכול להרעיב, לשלול תקציבים.
אבל בודאי לא לפנות לתחושת המוסר או הרצינול.
התייחסויות לטור כדאי לעשות כטוקבק לאותו טור.
מה שאתה אומר מתאים לחלק מהחרדים. אבל ממש לא לכולם. העולם החרדי לא זר לי, ואתה לא צודק לגבי כולם.
אני נולדתי לתוך החרדיות ולא הכרתי משהו אחר
אבל בהמשך הציץ עלי בעל הבירה תורתו והמצפון שנטע בי
ולקחתי את אשתי וילדי ועזבנו את החרדיות ומקום המגורים (קרית ספר)
בחזרה ליהדות
כנראה שיש בזה בחירה.
הרב מיכאל
החרדים שבהם אתה נתקלת הם מיעוט קטן מאוד, מזכיר לי טיפוסים כמו תום פרידמן ודומיו שב2011 היו בטוחים שמצרים עומדת להפוך לשוודיה כי האנשים שהובילו את ההתקוממות בתחילתה היו צעירים דוברי אנגלית( אחד מהם היה מצרי בכיר בגוגל שטס במיוחד מארה״ב כדי להפגין) רק שכל מי שמכיר את החברה המצרית יודע שמתחת לזה יש חברה של עשרות מיליוני בני אדם אנאלפבתים פונדמנטליסטים שחיים מדולר ליום ומלים נשים. והמציאות הוכיחה שברגע שנתנו למצרים לבחור שליט באופן דמוקרטי הם בחרו במורסי.
להבדיל אלף אלפי הבדלות החרדים שאתה פגשת הם מיעוט קטן מאוד קצף על פני המים שמכסה על בערות מוחלטת שאותו תיארת בכשרון רב בטור הנ״ל.
ואם תשאל האם כל החילונים הם לאונרדו דה וינצ׳י? ובכן ממש לא אבל לחרדים חסר קומון סנס שקיים אצל כל רדנק בחווה במונטנה שמה שהוא מבין במושכל ראשון ראש ישיבה בחברון יתווכח איתך על זה יום שלם.
והעובדה היא שהחרדים האלה שעליהם אתה מדבר כבר שלושים שנה מסתתרים אך ורק מאחורי ניקים אנונימיים בפורומים אינטרנטיים נידחים בדיוק כמו הליברלים המצרים המדומיינים של תומס פרידמן.
איתי,
אין ספק שהם מיעוט, אבל נסחפת לגמרי.
אני גם מכיר לא מעט חרדים שחשים מצוקה על העוולות שגדלו עימן. כמובן שאלו מיעוט, אבל ממש לא קצף על פני המים, אני מכיר רבים מאוד כאלו. האמירה שצריך להתגייס נשמעת בשוליים החרדים יותר ויותר (נכחתי בדרשת שבת של ר' בית כנסת חרדי בשכונת רמות בירושלים שאמר שחובה להתגייס, ואני מכיר כמה חרדים שאכן התגייסו, חלקם בנקודת זמן מאוד לא נוחה בחיים, עם קריירה, משפחה וכו'. אני מודע היטב שאני נחשף אל הצד הזה בכמות שלא מייצגת, ואני חלילה לא בא ללמד זכות על הציבור ככלל, פשוט צריך להיישיר מבט לאמת, על כל הניואנסים שבה. החכמה היא לאפשר הפסדים קטנים בתוך פואנטה שגדולה מהם בכמה מידות (כמו שיהיה אווילי להתעקש בוויכוח ש"אין בעזה חפים מפשע", (כמו שרבים עושים) יש לומר "יש חפים מפשע, וזה לא צריך למנוע ממני ל…")
דוד
אני עדיין עומד על דעתי שהם מיעוט קטן מאוד מאוד
אני שמרן בהשקפת עולמי וגם אני מעדיף צעדים קטנים ומהוססים על פני מהפכה חדה וחותכת. אבל ייתכן שהגענו לנקודה שבה כבר אי אפשר לחכות, למעלה משלושים שנה החברה הישראלית מחכה לחרדים גם בעניין צבא וגם בעניין לימודי ליבה והם? הם לוקחים את הזמן מה הלחץ? מהסיבה הפשוטה שפשוט לא בא להם והקורונה הוכיחה זאת לחלוטין. גם שם חלקים עצומים מהחברה הזו השתוללו והדביקו את כל הסביבה בשם הזכות הקדושה לאכול צ׳ולנט באוב עם בלי מסכה.
כמו שכתבתי פה בתגובה אחרת זו מנטליות שכל פעם תיתלה בתירוצים אחרים אז עכשיו זה הצבא הוא גוף פרוגרסיבי שמקשיב לאמריקאים ולא לרב שטיינמן ובקורונה זה היה שמשרד הבריאות מקבל כסף מפייזר כדי לנפח את מספרי המתים ובמשבר אחר זה יהיה תירוץ אחר והמכנה המשותף הוא שבסופו של דבר הם יוכלו לשבת על הספה ולהצדיק את התנהגותם.הם ישתפו פעולה רק עם מערכת אוטופית חסרת פגמים שלא קיימת אפילו בספרי מדע בדיוני בעוד החברה החרדית עצמה היא מערכת שמתנהלת בסטנדרטים של סומליה. זה כמובן לא כולל בחירות לכנסת ולרשויות מקומיות ג׳ובים ממשלתיים באפליה מתקנת ומשרות בהייטק לנשות אברכים ששם אין שום בעיה להתחכך עם חילונים וחילוניות בדרך אל המשכורת הנכספת.
אני מסתובב בתוך הקהלים הפתוחים והמודרנים, (אבל אלו הבוגרים של הישיבות המובחרות.)
ה"מחקר" הסטטיסי שלי הוא על כמות נכבדה של אנשים.
רובם המכריע, מתווכחים, וממש מתפלצים, מהרעיון שאני משמיע על אי מוסריות (בגיוס, נטל כלכלי וכו')
ושוב, אני לא עוסק בקבוצות הקיצוניות, פלג ירושלמי וכו' (3 בחורים שהעלתי טרמפ מישיבה כזו, נימקו את הסיבה לאי התייצבות לקבלת דיחוי, שזה "שיתוף פעולה עם נאצים"),
אלא על חרדים עם נטיות מערביות, כמו: אינטרנט בבית וכו'
גם שם מצוי מאוד, מכלול הטיעונים האווילים, שהם ממש חלק מתפיסה עמוקה ופנימית.
ללא עקבות כלל של מצפון מוסרי.
בן אדם, שפעם בחודש הולך עם עד בדיקה לרב, ומתקשר אליו לשאול אותו על בב"ח,
סומך עליו גם בטענה ש: גיוס=ייהרג ואל יעבור.
וזה די נחלת כלל בציבור.
בדיוק מה ששמואל אומר
מדובר בבוגרי ישיבות מודרנים לחלוטין
עם אשה שעובדת במייקרוסופט עם גברים תל אביבים וחלקם מכירים את התרבות המערבית יופי יופי בהחלט ייתכן שלחלקם יש סמארטפון ואת הפסח הם עושים בכלל בדובאי.
זה חינוך כל כך עמוק שבאמת אין סיכוי לשנות
אלו אנשים שגדלו בחברה שחינכה ילדים בני 20 שלא עבדו יום אחד בחייהם לדרוש כתנאי לפגישה התחייבות לדירה במרכז ירושלים או בני ברק גם שהמחיר הכלכלי והבריאותי לחם והחמות ברור לכל אדם נורמלי
אנשים מתו מהדברים האלה
אנשים יצאו למסעי קיבוץ נדבות בחו״ל
אנשים משכנו את דירותיהם בכדי שלאברך המהולל תהיה דירה בבעלותו האם נראה לך שלרובם זה הפריע?
התשובה היא לא
זה מצב הטבע היחיד שהם מכירים
אנשים אחרים עובדים בשבילי
אין לזה קשר לגיוס לצה״ל
זו מנטליות שלמה
אז מה זה בשביל אחד כזה שחצי מדינה הולכת לטחון ימי מילואים בשנים הקרובות להיהרג להיפצע או לחזור עם שריטות לכל החיים?
הוא עכשיו הזמין שולחן לו ולאשתו במסעדה החדשה בנמל תל אביב
אבל הצבא הוא יהרג ובל יעבור
אולי הובנתי לא נכון.
הציבור והאידאולוגיה פה כבר הרבה יותר מ30 שנהו והם ישארו, כך מסתבר, עוד הרבה.
השאלה שלי היא האם השוליים בציבור הזה מתרחבים ומתנתקים ממנו כליל וחוזר חלילה – יש לא מעט אינדיקציות שכן (ולכן אני אופטימי לגבי החששות משינוי דמוגרפי. אגב הדבר קורה גם בציבור הדת"ל, ולכן למרות ילודה גבוהה בהרבה כנראה תמיד יהיו יותר חילונים)
לגבי גרעין האידאולוגיה, יש לי תאוריה (אני לא טוען אותה בהתלהבות או נחרצות) שיש פה תהליך של התגוננות ואחריו בא ריכוך עמדות. במאקרו (היסטורית), כשהחברה נהייתה חילונית פרוגרסיבית, הדתיים (שנהפכו לחרדים) נסגרו והקשיחו עמדות. כעת נדמה לי שיש ניצנים של שלב ריכוך העמדות.
כמובן שקיצוניים תמיד יישארו, השאלה מה יקרה למיינסטרים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer