התייעצות על צורות ותחומי לימוד

שלום עילי.
העלית כאן ערימת שיקולים רצינית וניכר שהשקעת בכך מאמץ והדברים חשובים לך (כדרכם של ירוחמים 🙂 ).
הרשה לי להתייחס בקצרה ורק באופן עקרוני יען כי לדעתי אין תשובת בית ספר לשאלה כזאת.
ראשית, אולי כדאי לשקול שוב את ההחלטה להתגייס למסלול רגיל. לדעתי הערך המוסף (אני מניח שמבחינתך זו תחושת השוויון בנטל) הוא קטן מאד, אם בכלל, וההפסד לחיים (וכך גם לתרומה הרוחנית העתידית לעם ישראל) מרובה יותר. זו דעתי האישית לרוב האנשים.
כמובן שאם הלימוד לא מדבר אליך ואתה חושב שלא תפיק ולא תתקדם, זה משהו אחר. אבל אם השיקול הוא היכן לתרום, לדעתי תתרום יותר בישיבה. אני לא מדבר על תרומה סגולית  אלא על תרומה פרקטית לגמרי. יתר על כן, מכיון שאני לא חושב שלימוד בישיבה פחות תורם משירות בצבא, אני גם לא רואה בעיה במישור של שוויון בנטל.
באשר לעצם שאלותיך, אני מאלה שמאד מאמינים בגמרא כעיקר הלימוד. אמנם זה תלוי בנטיות האישיות, וברור שאם זה לא מדבר אליך לא כדאי להתעקש, אבל ככלל אין כמו לימוד גמרא. שאר הלימודים הגדרתי בכמה מקומות כתורה בגברא ולא בחפצא (תורה שערכה תלי במה שהיא תורמת לאדם, בניגוד ללימוד גמרא עיוני שלא תלוי בזה. ערכו מעצם עשייתו). המאמץ הנדרש שונה לגמרי, התרומה לאישיות של האדם שונה לגמרי (למרבה הפלא), ומה שאתה מפיק שונה לגמרי. לדעתי לימודי מחשבה, תנ"ך, מוסר ושאר ירקות לא תורמים כמעט מאומה. בד"כ המסקנות הן ההנחות שאיתן באת. כתבתי כאן כבר כמה פעמים שנער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי מישהו ששינה את עמדתו בנושא כלשהו עקב לימוד תנ"ך. מהלך מבריק בתנ"ך הוא הסבר מקורי לפסוקים. אבל המסקנות הערכיות הן לעולם מה שחשבת מעיקרא. לכן מה שזה תרם לך ולחייך הוא די אפסי.
ייתכן שטרם הבנת מה הלימוד תורם לך, ואולי לא מצאת לימוד שמדבר אליך ושווה לנסות עוד ואולי במקומות אחרים או אצל אנשים אחרים. נכון שייתכן שאתה לא בנוי לזה, שהרי כאמור אין פתרון בית ספר אוניברסלי. אני לא קונה את העניין של לצמוח בתחומים אחרים. לכל היותר תקנה ידע מה חשב פלוני או אלמוני בשאלה זו או אחרת, אבל הצמיחה והכלים שאתה תקנה מזה הם אפסיים לדעתי. כפי שכתבתי במאמרים ההם, בעיניי פילוסופיה תורמת לחיים הרבה יותר ממחשבת ישראל (הטקסטים הרגילים) שביסודם הם תרגום לתורנית של פילוסופיה יוונית ארכאית ולא רלוונטית. יתר על כן, לדעתי הישיבה לא תתרום לך הרבה בעניינים אלו. אתה יכול גם ללמוד אותם לבד.
שילוב של פילוסופיה ותלמוד עיוני בעיניי זו תרומה נהדרת, אבל כאמור זה לא מנותק  מטעמי האישי. קח את זה בעירבון מוגבל.
כל שאר השיקולים שלך הם אישיים ואתה ודאי מכיר את עצמך טוב יותר. אין לי משהו אינטליגנטי להציע לך לגביהם.
סליחה שחזרתי על המנטרות הצפויות שכבר שמעת. אומרים לי שאצלי אמירת הצפוי היא הבלתי צפוי. אבל אני באמת מאמין בזה.
——————————————————————————————
ברוך:
זה נכון שתנך אולי לא "ישנה עמדות" אבל הוא בהחלט יכול לתרום לאישיות של הלומד. העולם מלא באנשים שיכולים לספר כיצד קריאה של ספר (כלשהו, לא רק תנך) השפיעה עליהם.
בעיני אישיות נבנית לא רק מניתוח של עמדות שונות והכרעה ביניהן אלא גם מחוויות כאלו ואחרות, ובכללן גם קריאה של סיפורים.
——————————————————————————————
הרב:
שלום ברוך.
אתה ודאי צודק, אבל זה לא נוגע למה שכתבתי כאן. תרומה לאישיות זהו פרמטר לא מוגדר. כל דבר שאנחנו עוברים תורם לאישיותנו ואף משנה אותה במידה כלשהי. לכן עדיין התנ"ך לא נראה בעל ערך מיוחד לפי הגדרתך (אתה עצמך כתבת שכל דבר עושה זאת ולא רק קריאת תנ"ך).
מעבר לזה, היפעלות פסיבית לדעתי זה לא מה שנקרא לימוד. לימוד אמור לעבור דרך הקוגניציה שלנו. להבין דברים, לשקול ולהפנים אותם. לימוד מתייחס לתוכן ולא לאירוע שפועל עליי ומשנה אותי באופן בלתי נשלט ואולי לא מודע.
——————————————————————————————
י':
שלום הרב,
למרות שמבחינה אבסולוטית לפחות לתפיסת שומרי התורה יש ערך פרקטי לא פחות בישיבה מאשר בצבא, אחת הבעיות  המרכזיות היא חוסר שוויון לא מצד השוויון בנטל אלא מצד העובדה שלדתיים יש את היכולת לפתח את עולמם הרוחני על חשבון הצבא ואילו לחילונים לא. אם היו שואלים אותי, איך לפעול על מנת ליצור שוויון לא הייתי מבטל את ההסדר אלא פועל להקמת "ישיבות הסדר" חילוניות בהן חילונים יפתחו את עולמם הרוחני וכך כל השיח פה יתרומם ונוכל לצמוח יחד מבחינה רוחנית. 
בנוסף, חשוב להדגיש שעוד מרכיב חשוב בחוסר השוויון הוא העובדה שלמרות שביניי"ש נותן 5 שנים מחייו ב"שירות הרציף" למען המדינה [כאשר אני כולל את הזמן בישיבה כפעילות פרקטית], זה עדיין לא שווה ערך ל3 שנים שלוחם עושה ומסכן את חייו [כמובן שאפשר להגיד שיש הרבה ג'ובניקים וחוסר גיוס גם מהצד החילוני אבל כרגע הדיון הוא במישור האידאלי ונגיד שבמקרה של בחור שיש לו פרופיל קרבי]. 5 שנים, גם אם הן אינטנסביות ומנוצלות [ומתוכן אפילו שנה וחצי הולכות על קרבי ומסכנות חיים], לא שוות ל3 שנים של סיכון חיים. האפשרות של דתיים [גם אם היא מתוך אידאל ותרומה] לקצר את תקופת שירותם ואת התקופה בה הם מסכנים חיים לעומת החילונים שלא יכולים, גם היא נקודת חוסר שוויון.
אשמח לדעת מה דעת הרב בנושא,
תורה רבה
——————————————————————————————
הרב:
שלום רב.
הטענות על חוסר שוויון לוקות בשני פגמים עיקריים שקשורים זה לזה:

ראשית, השוויון אינו ערך עליון. אם כנגד השוויון עומדים ערכים אחרים יש לשקול גם אותם ולהגיע לשורה תחתונה. טענות כאלה מניחות כאילו שלערך השוויון יש מעמד מנדטורי ואבסולוטי, ולא היא. אם בשם השוויון תתגייס לשלוש שנים ובכך תאבד את האפשרות שלך לצמוח בתורה, עם ישראל הפסיד למען השוויון הקדוש.

שנית, אין שוויון בין אף אחד לאף אחד. לא הרי שירות בסיירת מטכ"ל כהרי שירות בתותחנים. ובוודאי לא כג'וב. ואתה טועה אם אתה תולה זאת בעולם לא אידיאלי. גם בעולם אידיאלי צריך מטכ"ליסטים וג'ובניקים ותותחנים ולהקות צבאיות. ובוודאי צריך גם בחורי ישיבה.
ומה על תלפיונים או עתודאים? האם גם זה לדעתך לא שוויוני ויש לבטל זאת? גם הם לא מסכנים חיים, ובעצם הם בכלל לא מסכנים חיים, בעוד שחייל בהסדר בהחלט מסכן וגם בשאר חייו ישרת במילואים כמו כולם. ההבדל בסדיר הוא זניח לגמרי, ולא הייתי מייחס לו שום חשיבות. בעיני אלו זוטי דברים.
בשורה התחתונה מה שחשוב הוא אם אתה עושה שירות משמעותי ונצרך, ולא אם אתה שווה לכל האחרים. אתה לעולם לא שווה ולא צריך להיות שווה. וכל אחד יעשה לפי יכולותיו השקפתו והבנתו.

לגבי פיתוח רוחני, מי שרוצה בזה יש לאפשר לו, גם אם הוא חילוני. אם תהיה דרישה חילונית כזאת עליה להיענות. ואם כתוצאה מזה הצבא יחליט שיש יותר מדיי הסדרניקים ויש לדרוש מכל אחד כזה שירות ארוך יותר, אין בעיה. כרגע אין דרישה כזאת, למעט קנטרנות כלפי בני"שים. לכן זה דיון ריק מתוכן.
אגב, היו פעם גרעיני נח"ל, שגם הם לא עשו שירות צבאי מלא ואף אחד לא צייץ.
—————————————————————————————–
ישראל:
הזכרת אם אני לא טועה שלדעתך תלמידי ישיבות לא צריכים לעשות שירות צבאי כי ערך השוויון בנטל לא שווה את התרומה הפרקטית שהם מביאים. מהי אותה תרומה?
——————————————————————————————
הרב:
התרומה היא שמירה על התורה. דומני שבלי שום מיסטיקה ברור שהתורה שומרת על העם שלנו כיישות מוגדרת ומובחנת. להערכתי בלעדיה אין לנו קיום.