התנהלותו המקוממת של בעל האתר

אבל אולי אכתוב על כך ספר בהוצאת רסלינג. הצלחה בטוחה.

בס"ד כ"ט באב פ"ב

לדורון – שלום רב,

הרב כתב ספר שלם 'מהלכים בין העומדים', שבו הוא נבאר שהאדם לא צריך להיות 'סטטיק' העומד במקום אחד, אלא להיות בבחינת 'ישראל שנקראו בנים למקום וניתן להם כלי חמדה' היא התורה, שבאמצעותה האדם מחדש חידושים בהלכה ובמחשבה מתוך הבנת טעמי התורה לעומקם.

בברכת חודש טוב, אליעם פיש"ל וורקהיימר

שמשון צבי לווינגר שלום,

אני שוב מבקש לברר איתך את השימוש הנרחב בשמות משמות שונים.

בעבר התרעמת על תגובה שלי שנחתמה בשם 'שצ"ל'. עם הזמן אתה הולך ומוסיף מדי יום שמות וכינויים שונים, ואני חושש שלא יישארו לי שמות לתגובות בעילום שם.
האם תוכל להגביל את עצמך ולחדול מהוספת שמות חדשות לבקרים?

מוצש"ק בנים אתם לה' אלקיכם תשפ"ב

משחק המילים שלי על 'סטטי'ק המבטא את המלאכים הנקראים 'עומדים' בהיותם 'שכלים נבדלים' הקבועים ועומדים ללא שינוי. ולעומתם 'בן א-ל' המבטא את בני ישראל, שהם מחד בני אדם קרוצי חומר המועד לנפילה, אך מאידך הם 'בנים למקום' שמשום כך יכולים לחרוג מטבעם האינרטי ולחדש בחירה בטוב להתעלות ולהיטיב.

יש לציין שהמלאכים נקראים בתנ"ך )בבראשית ואיוב) 'בני האלקים' או (בדניאל) 'בר אלקין', בכוד שעל בני ישראל האמר 'בנים אתם לה' אלקיכם', 'ואתם תקראו בני א-ל חי', 'בי בכורי ישראל'. הרי שגם המלאכים נקראים 'בני אלקים'.

ואולי החילוק הוא בין שם 'אלקים' המבטא את מידת הדיןשמכוחה החוקיות הקבועה שבהנהגת העולם, בעוד השמות 'ה" ו'א-ל' מבטאים (כדברי מהר"ל באחת מהקדמותיו לספריו) את מידת הרחמים שבה יוצר ה' מציאות חדשה, ומידה זו מסורה רק לבני ישראל 'שנקראו בנים למקום' ו'שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם'.

בברכת חודש טוב, אפו"ר

* בכוד שעל בני ישראל – בכור
* בי בכורי ישראל – בני

אבל מה זה – אליעם פיש”ל וורקהיימר?

הסדרת טורים המבוקשת מתכנסת?אם כן כל טור צריך להתכנס. או אולי סדרת טורי פונקציות שהיא בעצמה סדרת פונקציות. אם הסדרה צריכה להיות מתכנסת במ"ש צריך זמן לבנות אותה.

בס"ד שלהי דאוגוסט רב קושי מאוגוסט ב' באלול תשפ"ב

השתא דאתינן למשנתו המתמטית של אוגוסטן לואי קושי, נתברר לנו סיבת פרידתם של סטטיק ובן-אל, שהרי זה טיבה של 'סדרת קושי' שככל שהיא מתקדמת – איבריה נעשים צפופים יותר, ומטבע הדברים השותפות המתמדת שוחקת והולכת.

הפתרון הוא להפוך את ה'אוגוסט' ל'אלול'. כאשר כל אחד רואה את עצמו כ'אוגוסטוס' המתהלל בהישגיו – הרי קשה לשני מלכים לעמוד יחדיו, וכל אחד מרגיש שהוא 'ממעט את עצמו'.

לעומת זאת משנכנס 'אלול', שבו שם כל אחד במרכז את הרצון לעשות נחת רוח קונו, בבחינת 'אני לדודי ודודי לי', ואת הרצון לעשות נחת רוח לזולתו, בבחינת 'איש לרעהו ומתנות לאביונים', ובו כל אחד מחפש וחוקר לתקן את שגגותיו, בבחינת 'אנה לידו ושמתי לך' – הרי ששני הריעים חדלים להיות סטאטיים, אלא מתמלאים בסולידריות כ'בני אלים', בניהם של אברהם יצחק ויעקב,

כאשר כל אחד שב ורואה עצמו כ'קרקע בתולה' הפתוחה וצמאה לקבל – אז גוברת המוטיבציה בין השותפים להוקיר זה את זה ולהשקיע בטיפוח הקשר ובהעצמתו, וככל שמשקיעים יותר בקשר – הוא מתעצם והולך.

בברכה, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

כדאי לציין שא"ל קושי התנגד להפרדת ה-state מהאמונה, אלא סבר שטיפוח אמונתו של היחיד מעצים את אחריותו החברתית. דווקא תחושתו של האדם כ'בן א-ל' מעצימה את מחוייבותו לחברה..