והנה בקשה מוסרית:

[הרב מיכי. דומני שתפיסה רווחת כיום (וגם לי היא נראית נכונה) היא שאנשים אמנם פחות קוראים ספרים אבל לצורך חלחול של רעיונות מספיק שחלק קטן יקרא ממש את החומר הגולמי והם כבר יעבירו את הרעיונות המרכזיים בשיחות ובכתיבה (וגם לא תמיד באופן מודע למקור) לקהל רחב יותר ומהם זה מתרדד עוד ומגיע לקהל רחב יותר. וחלק מהקהל הרחב יראה את דף הנחיתה (תגובה אקראית בדיון בטוויטר למשל) ואז ירצה להגיע למקור (הספר). בהיבט הזה נראה שהעניין האינטרנטי כלומר השיכלול והיעילות של שוק ההתמקחות הרעיונית מאפשר לספרים מוצלחים להשפיע בעוצמה ובמהירות אפילו גבוהים מבעבר. וגם ההכרח לזקק ולמקד לפעמים מיטיב עם הרעיונות. אם כי בתהליך כזה של חלחול בשכבות של הפירמידה שבו מעטים נחשפו לספר המקורי אז הוא לא זוכה לקרדיט המלא שמגיע לו (משא"כ קרדיטים במאמרים באקדמיה).
אני גם חושב (מתחושתי האישית, לא יודע אם זו תחושה רווחת ומה ההסבר לזה) שספר עיוני מעביר את הקורא תהליך מסוים שלא תמיד מתרחש בקריאת טיעון מבודד או טור או שיחה. מעין השפעה רטורית או מרחב מזמין יותר למעט יותר פתיחות מחשבתית או שאיכשהו בצורה מוזרה (ולא תמיד רצויה. תחושה עמומה של הולכת שולל) התחככות עם המחשבה של המחבר גם באגפים פריפריאליים יותר של הטיעון או שמנותקים ממנו לגמרי או בכלל התחככות ארוכה יותר בזמן נותנת מוכנות והבנה טובה יותר של הדברים שלו. האם תסכים לכתוב קצת את דעתך והתרשמותך בנושא.]

כל מילה! ויש גם השפעות פסיכולוגיות שך עצם קריאה מול מחשב, ועוד 'פוסט' עם כל הקונוטציות של טקסט מהיר וקליל. ובכלל אדם מגבש עמדות באמצעות ספרים רציניים. דרכם הוא חושב וחושב שוב. הוא קורא בסלנות. מקבל תמונה רחבה וכו' וכו'

יכול להיות. אני חושב שהפוסטים שלי לא פחות רציניים מספר, אלא יותר קצרים וממוקדים בנושא אחד. האינטרטקסטואליות של האינטרנט (היכולת להפנות דרך לינקים למקומות שבהם פירטתי והצגתי משהו שנחוץ לי כאן) הופכת אותו ליעיל הרבה יותר מספר שמטבעו בנוי באופן ליניארי.
בכל אופן, ברור שיש אנשים שיפיקו יותר תועלת מספר. השאלה כמה כאלו יש והאם שווה להשקיע עבורם בהוצאת ספר.

שווה בהחלט! מי שרוצה משנה סדורה מהמסד עד הטפחות בנושא יתקשה עם המדיום של הבלוג גם אם בפועל הרבה מהדברים כבר כותבים.
אתה עצמך פותח טורים באמירה ש"אמנם כבר כתבתי על זה אבל נדרשת אולי עוד הצגה יותר שיטתית של הנושא"