זבח פסח לחייב גלות

כמדומני שחזו"א במכות הראה שיש מצווה לשבת בעיר המקלט גם במקרים שאין סכנה לרוצח.
אבל האמת היא שגם אם יש איסור לצאת זו לא שאלה קשה:
1. יש כאן גזרת הכתוב שאינו יוצא אפילו לדבר המצווה: אשר נס שמה – שם תהא דירתו (אפילו לדבר מצווה).
2. הוא נחשב "בדרך רחוקה" וממילא פטור מהפסח.

בפשט התורה והגמרא דרך רחוקה נחשב כאונס )אף שיש לפלפל בזה(.
גזיה"כ אינה הסבר. בפרט של"צ להגיע לזה וכמושנ"ת.

א. בכל מקרה ודאי עיר המקלט רחוקה יותר מאשר המודיעין ולחוץ וממילא הוא בדרך רחוקה ופטור מדין דרך רחוקה פשוטו כמשמעו (בין אם נחשב לאונס או לפטור עצמאי), ושוב אין סיבה שיעמידו לו שמירה אם פטור בין כה וכה מהמצווה (נ"ב נדמה לי שאפילו עיר המקלט חברון העתיקה רחוקה מהר הבית מעט יותר מאשר מודיעין העתיקה).
ב. אם יש גזה"כ ש"ינוס שמה" אפילו לדבר מצווה, אין צורך בהסברים נוספים, ועל כל פנים גם אם נאמר שהלימוד אינו "אפילו לדבר מצווה" אלא רק עשה רגיל, אין עשה דפסח דוחה עשה של "אשר נס שמה – שם תהא דירתו" ובפרט שעשה דפסח יתקיים לאחר זמן לאחר ההקרבה ואילו עשה של וישב שמה מתבטל ברגע שיוצא לדרך. ועוד, הרי לדברי הכול גם אם נאמר שאין לו מצווה לשבת בעיר המקלט, לבית דין בוודאי יש מצוות עשה להגלותו (רמב"ם) ואין עשה של הקרבת פסח המוטל עליו דוחה עשה המוטל על בית הדין ואין צריך לומר שלא יעשו לו שמירה ויבטלו עשה שלהם.

התשובות האלה מסבירות מדוע אין מעמידים לו שמירה לקיים המצווה, מה שלא הוסבר בתשובה לעיל.

רוני
על א כבר ענה הרב ולא ביטלת דבריו. ואני אוסיף לחיזוק דברי הרב בכך שאפילו מי שבדרך רחוקה לא ייפטר כי יוכל לצאת ל"עליה" לפני הזמן. ומצד שני זה לא פוטר אותו מזבח פסח בחודש השני.

לגבי ב יש כרת אחי למי שלא עושה זבח פסח. היש יותר גרוע מכרת?! שקול מילים אחי

יפה ענה מושה שהוא יכול לצאת בזמן. כל מי שגר רחוק הוא בדרך רחוקה. וכן הערתו על פסח שני.

ברגע שהפכת את זה למצוות עשה הדיון הסתיים. כבר כתבתי שדבריי נאמרים בהנחה שאין מצווה כזאת ואין איסור לצאת אלא מחמת הסכנה.
אמנם כעת אוסיף שגם אם זו מצווה בפסח יש כרת (וכמו שעשה לא דוחה לאו שבכרת, סביר שעשה שבכרת ידחה עשה).

וגם מה שלבי"ד יש מצווה להגלותו לא בהכרח דוחה חיוב פסח שלו. שיגלו אותו לפני ואחרי.

באמת התשובות שכתבתי מוגבלות ומתיישבות רק לחלק מהשיטות –
מה שכתבתי כאן היה מנקודת מוצא של השיטה שאין חובה לקרב עצמו ולצאת מכלל "דרך רחוקה" (צל"ח). ולמי שחולק עליו נקודה זו באמת אינה תקפה.

אכן עשה שיש בו כרת חמור ודוחה עשה רגיל, אבל כידוע מחלוקת בתוספות פסחים אם הדבר אמור כשהם לא קורים בו-זמנית (אז לפחות לחלק מהדעות מיושב).

"וגם מה שלבי”ד יש מצווה להגלותו לא בהכרח דוחה חיוב פסח שלו. שיגלו אותו לפני ואחרי" – נכון ש'לא בהכרח' (אלא רק אולי), אבל נדמה לי שכל תשובה לשאלה מדוע אין בית דין ממנים לו שמירה שיצא להקרבה ויחזור, תהיה בגדר שמא ולא בגדר הכרח.

גמר חתימה טובה,

יש כאן נקודה מעניינת – אני לא הבנתי מאיפה העליתם את עניין ההגנה עליו לכשיוצא לשם מצווה שיש בה כרת. ואם היתה שם שריפה או שהעיר הזאת נכבשת ע"י אויבים האם גם במקרה כזה לכשירצה לברוח יותר לגואל הדם לתופסו? או שאסור לו לצאת משם כי כתוב ינוס שמה ושם ביתו?! באותה מידה יכלתי להזכיר שעלתה שריפה בעיר האם ימשיך להישאר שם או יברח מהעיר במהרה?!

ולעיונכם יש דין רודף ולכן מי אמר שהרוצח בשגגה לא יכול לממן לו בעצמו שמירה ומי אמר שלא יסתפק בנשק משל עצמו הרי אם גואל הדם ירדוף אחריו מותר לו להורגו כהגגנה עצמית לא כן?

קדם פירוט הסיכום: האם כולם כאן מסכימים שיוצא להקריב קרבן פסח?

מושה, נדמה לי שמוסכם וברור שלא יוצא להקריב קרבן פסח (וגם אינו ענוש כרת על כך כמובן), הדיון היה רק מה הסיבה לכך (דרך רחוקה/עשה מפורש/חובת בית דין להגלותו/פיקוח נפש).

ולשאלתך, אם יש שם שריפה שמכלה את העיר, הדעת נותנת שהיא פוסקת להיות עיר מקלט שכן אינה עיר עוד ואינה מקלט ואף לא ניתן לקיים בה "וישב שם עד מות הכהן הגדול", וממילא חובת בית דין להגלותו לעיר אחרת ולהגן עליו במשך אותו הזמן ולקיים: "והצילו העדה את הרוצח".