זיכרון עמלק
הרב דיבר בשיעור לזיכרון בבר-אילן על כך שזיכרון זה בעצם להשאיר חלק מהאדם אצלי והשאלה היא איך יכול להיות שהתורה מצווה לא להשאיר שום זכר מעמלק במידה מצווה לזכור אותו? הרי נשאר פה משהו. במיוחד לפי מה שרש"י אמר שצריך שלא ישאר ממש כלום- שאנשים לא יוכלו להגיד- זה חמור שהיה פעם של עמלק. אני מניח שההסבר הפשוט בתורה זה שהחיוב הוא להשמיד את כל השאריות הפיזיות של עמלק, השאלה אם יש פה איזה שהוא מתח בכל זאת, ואם הוא בא לידי ביטוי איך שהוא? תודה!