חוב להתחייב
אני רואה שהשאלות האחרונות עוסקות בתורה בגברא (אמונה, וכו), אשמח לשאול שאלה בתורה בחפצא שתיתן רוח לנשמתך 🙂:
א. לא למדתי את הסוגיא לעומק אבל מקופיא, מה הכוונה כשאומרים שכתובה היא חוב להתחייב ?
ב. למה אין אדם מוכר או מקדיש דבר שאינו ברשותו על אף שהוא שלו (ב״ק סח:), אבל כן יכול להוריש דבר שאינו ברשותו אם הוא שלו ? מה ההבדל בין מכירה לירושה לעניין זה של מכירת דבר שאינו ברשותו ?
א. לא מכיר את האמירה הזאת, אבל בפשטות נראה שהכתובה היא התחייבות של הבעל לאשתו. אבל בניגוד לכל חוזה אחר שבו אתה חופשי אם לחתום עליו או לא, כאן יש חיוב דרבנן להתחייב בהתחייבות הזאת. שים לב שחכמים יכלו לחייב אותך בחיובי הכתובה בלי שתחתום, כמו כל דין דרבנן שמחייב אותנו. אבל הם בחרו לחייב אותנו להתחייב מכוח חוזה.
ב. פעולה של מכירה או הקדשה היא פעולה של הבעלים, ופעולות שלו נעשות ררק על מה שברשותו. לעומת זאת, הורשה אינה פעולה של הבעלים. זה קורה ממילא (התורה עושה את זה), ולכן שם לא צריך שהממון יהיה ברשותו. ייתכן שמסיבה זו גם קטן יכול לרשת למרות שקטן אינו קונה מה"ת.
האמירה ידועה בשם הגר"ח, וכוונתו בכך לבאר מדוע מחד חשיב שיש חוב לכתובה (נפק"מ לגבי שיעבוד נכסים מלקוחות) אפי' שבפועל אין הבעל חייב (שהרי לא גירש עוד את אשתו). כמובן כל זה למ"ד לא ניתנה כתובה להיגבות מחיים, אך למ"ד שכן אזי חשיב חוב גמור שרק לא הגיע זמן הפירעון.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer