חזקות וכו

שלום
כל המושג של חזקות תמוה בעיני מאוד. שלומדים את הסוגיות ואת דברי האחרונים רואים שהליכה אחר חזקה איננה רק בגדר של \\\'שב ואל תעשה עדיף\\\' או \\\'חובת ההוכחה שהייתה שינוי היעא על השני\\\' אלא שיש כאן נקיטת צד מסוים במציאות. 

1. מהו לדעתך ההסבר לתופעה זו? 
2. האם ניתן לומר את ההסבר הבא: הרי האדם באופן כללי אף פעם לא תופס את המציאות כפי שהיא, ותמיד מתבסס על הכללות וכו (הוא מתייחס אל החולצה כאדומה למרות שיש בא חלקים נוספים (הולך אחר הרוב), אם שמע שאדם מסוים בריא, הוא לא מתייחס לזה כעובדה נקודתית הרלוונטית לשעת השמיעה וסובר שהוא תמיד בריא והראיה לכך שאם ישמע שהוא חולה הוא יופתע –  מדוע? כי עד לאותו רגע סבר שהוא בריא ולא התייחס לזה כספק. יש לנפש שלנו נטייה לא להישאר בספק ולעשות השלמות ע\\\"מ לחוש וודאות. זהו המושג חזקות – במצבי ספק(היעדר ידע) האדם מגדיר את המציאות על סמך הנתונים הידועים לו – אנו עושים זאת אפילו בלי לשים לב. כאשר אנו הולכים אחר חזקות אין הכוונה שמדובר בבירור אובייקטיבי. יש כאן אמירה משמעותית של התורה – התורה ניתנה לבני אדם והגדרת המצבים לא נעשית במישור של הבירור האובייקטיבי (מאחר שהאדם לא מסוגל לעשות זאת כפי שכבר הסברנו – הוא תמיד נוטה להכללות והנחות) והתורה אומרת שהיא זורמת עם זה. לכן חזקות, רוב וכו\\\' זה לא בירור אובייקטיבי אלא בירור במובן שכך האדם בדר\\\"כ נפגש עם המציאות. לפי זה ניתן להסביר מדוע חזקה של שלא נתבררה בשעתה היא חלשה יותר מחזקות רגילות.
   כפי שכבר אמרנו -בירור של חזקות איננו בירור רגיל אובייקטיבי אלא הדרך בא האדם נפגש עם המציאות – לכן יש חשיבות שהחזקה תהיה קיימת בשעת הספק בה האדם נפגש עם המציאות. ברם, אם החזקה קיימת רק לאחר מכן, אז כאשר האדם משתמש בחזקה, הוא לא חווה דרכה את המציאות, אחלא מנתח את העבר על פיה, ואז מדובר בבירור אובייקטיבי ולא סובייקטיבי ולכן חזקה שזהו בירור סובייקטיבי לא אמור להועיל