חידוד נושאים שבטרילוגיה‎

שלום כבוד הרב, סליחה מראש על האריכות, אבל מאחר וכתבתם ספרים בנושאים טעונים כל כך, ואלו דברים שיש להם השלכות לשעה ולדורות, נראה לי שמן הראוי להרחיב את היריעה, על מנת ללבן נושאים כאלו העומדים ברומו של עולם.
 
כמה נקודות שבעיני מסוגלות להוריד את הרתיעה של אנשים מדברי הטרילוגיה, ובכלל משאר דבריכם, וכל זה בהנחה שאתם תסכימו לאשר אומר.
 
משמעותה של התפילה גם בדורנו. התפילה היא עבודה שבלב, וכשמה כן היא, להכניס את הלב בעבודת השם. גם האדם הרציונלי, אינו צריך לשלם את המחיר של ויתור על חוויות דתיות. חוויות דתיות הן אינן בהכרח אשליות 
 
(גם אם הרגשת אהבה ויראה אינן מעכבות, אבל בהחלט מי שלא מרגיש בלבו אהבה ויראה, יש לו חיסרון, בדומה לאדם שמניח תפילה של יד, ואיננו מניח תפילה של ראש, אמנם יש לו מצוה, אבל חסרה לו מצוה נוספת. אין צורך להכפיף את האמת למצב הרוחני שלנו. האמת שצריכים אהבה ויראה, והאמת שעדיין לא זכינו להם).
 
האשליה יכולה לחול רק אם התפללתי וקרה מה שרציתי ואני סבור שזה כתוצאה מכך שהתפללתי, כאן ניתן לומר שאולי אני מושלה.
 
אבל אם הרגשתי געגועים וכיסופים לקבל עזרה בנושא מסוים, איזו אשליה יש כאן? אני מרגיש הרגשה, ואני מחליט לאן לכוון אותה (תפילה בגברא) אגב: מה ששד"ל כתב שרק הנביא יכול להתפלל, זו תפילה בחפצא. כלומר שהשם פונה אל הנביא – אור ישר, והנביא מתפלל על פי מה שהשם גילה לו – אור חוזר.
 
התפילה היא איננה פתרון לבעיות, אלא הבעיות יוצרות הזדמנות לעבוד את השם עם הלב. אין צריך שהקב"ה יחרוג מחוקי הפיזיקה כדי לענות לתפילה. חוקי הפיזיקה חלים במרחב הגשמי, לקב"ה ישנם מרחבים שלמים שהפיזיקה לא נוגעת בהם – המרחבים הפנימיים. התרגום של "נותן לך כח לעשות חיל" הוא "נותן לך עצות להיות עשיר בנכסים".
 
השם נותן רשות לרופא לרפא. בהחלט התפילה יכולה לגרום לרופא לקבל רעיון נכון ועצה נכונה, ולעזור לרופא להחליט החלטה נכונה.
 
כאשר התפללתי על חולה והוא התרפא, האם תפילתי גרמה? אינני יודע, וזה גם לא משנה, כי התפילה לא נועדה לפתור בעיות כנ"ל, אלא הבעיות הביאו אותי לעבוד את השם עם הלב. מה שחשוב זה שלפחות קיימת אפשרות כזאת שהתפילה תועיל, אחרת היינו מאבדים לגמרי את המוטיבציה (פרופ' בנימין פיין מספר שכשהיה ילד, הוא שאל את אביו: האם יש אלהים? אביו ענה לו: אולי. תשובתו של אביו הספיקה לו כדי לגרום לו להתחיל לפנות אל הקב"ה)
 
שורה תחתונה: זה שאני מרגיש רצון חזק שהשם יעזור, זו אמת! זה שהכל נובע מכוחו של הקב"ה (נותן כח לעשות חיל) זו אמת! האם יש כאן סיבה ותוצאה? אולי כן ואולי לא, אבל זה לא משנה, בלאו הכי צריך לבקש ובלאו הכי צריך להודות (הזדמנות להודות כפי שכתוב בטרילוגיה. אבל יותר ממה שכתוב בטרילוגיה, זה באמת הקב"ה! שהרי הוא מאפשר לדברים להתחולל, הוא מעניק הוויה לכל המציאות. כמו שהשמש גורמת בכל רגע נתון לדברים להיראות, כך הקב"ה גורם בכל רגע נתון לדברים להיות. לא חושב שהרמב"ן יטען שמי שחושב כך, אין לו חלק בתורת משה)
 
"אם השם לא ישמור עיר, שוא שקד שומר". ניתן בטעות להבין שלא צריך שומר, אבל ההיפך הוא הנכון, צריך שומר, שהרי אם השם ישמור, אז לא לשוא שוקד השומר, ואם לא ישקוד השומר, בוודאי שהשם לא ישמור.
 
כיצד השם שומר? נותן עצות נכונות לשומר. מתערב בעולם החיצוני, דרך המרחב הפנימי של השומר. אין כוונתי שהקב"ה יושב לו אי שם, ומשתיל מחשבות לשומר, לרופא וכו'. אלא ישנו טבע רוחני, שלעת עתה נעלם מעיני המדע. אם ישנה חסימה רוחנית, אור השם לא שופע. אם אין חסימה רוחנית, אור השם שופע, כמו קרני שמש, שמיד כאשר נפתח פתח, קרני האור יכנסו. (אמנם בתקופת הנבואה, ישנה תשומת לב מיוחדת, לא רק מצד הנברא המקבל, אלא גם מצד הבורא המשפיע)
 
מהיכן אנו יודעים את הנ"ל? חכמי הקבלה גילו לנו. מהיכן הם יודעים? אין הקבלה נובעת מן ההגיון. אמנם ניתן למצוא הסברים הגיוניים, אבל אין ההגיון מקור הדברים, אלא המפגש. אמנם פסקה נבואה בקול רם – בפרהסיא, אבל מעולם לא פסקה נבואה בלחש – בפנימיות ליבם של יחידים שהיו לעם ישראל במרוצת הדורות. בהחלט יש להם אפשרות לדעת דברים שאין באפשרותנו לדעת לפחות כרגע. לא כי זה סותר את ההגיון, או שזה למעלה מן ההגיון, אלא משום שלעת עתה זה נעלם מעיני רוחנו. יתכן שניתן לקלוע לאמת ע"י סברא, אבל אין לנו אפשרות לדעת האם קלענו לאמת. מה שאין כן אותם יחידים, הם לא דיברו מסברות, אלא דיברו מתוך התגלות, כפי שמסביר זאת היטב בעל הסולם במאמרו "מהות חכמת הקבלה" בספרו "מתן תורה" ובמקומות נוספים. כדאי גם לראות את דבריו על ההבדל שבין הפילוסופיה לבין הקבלה.
 
לגבי ההיסטוריה העולמית, "לב מלכים ושרים ביד השם". השם מחולל את ההיסטוריה בכך שהוא מאפשר לבני האדם לפעול על פי מה שהם בוחרים, אבל אם השם יזהה מהלכים שישבשו את הכיוון שאליו הוא מכוון, הוא יתערב ומבלי להפר את חוקי הפיזיקה. אמנם הוא כן יתערב בבחירות האנושיות במידה וצריך וכנ"ל. 
 
אין ההיסטוריה באה ללמד אותנו אלא מה שאנו מסוגלים להבין ממנה, כל אחד לפי נטיות ליבו, חינוכו, סביבתו וכו' (לימוד בגברא) "נודע בשערים בעלה, לכל חד וחד לפום מאי דמשער בליביה". ובכלל, גם אם לא ניתן ללמוד לקח ברור מההיסטוריה, אין זה מוריד את הרלוונטיות של התערבותו של השם (אמנם פחות מפעם, כי כבר התבגרנו כנזכר בטרילוגיה), הוא מתערב (במידה וצריך), לא כדי שנלמד, אלא כדי להוביל לאן שחפץ.
 
על פי זה ניתן לומר שהפיזור, הגלות, השיבה לכאן, זה ממש התממשות של דברי הנבואה. אמנם, האם זה אומר שצריך להיות ציוני? האם זה אומר שצריך להיות חרדי? לא ניתן לגזור מכאן שום מסקנה, אבל בהחלט ניתן ורצוי לראות את יד השם שמאחורי הקלעים.
 
אסכם את הנקודות שביקשתי להדגיש בדבריי: 
א. במקומות שלא מדובר על הלכה שמבוססת על ידע מדעי שגוי, אלא מדובר על עקרונות רוחניים, ראוי ונכון לייחס לקדמונינו מקור ידע שטרם נחשפנו אליו, בפרט שזה מה שהם טוענים (גם אני טוען שאין חובה לחשוב כך, אבל בהחלט ראוי ונכון לחשוב כך, ובעיני גם כדאי להדגיש זאת. אחרת כל חכמת הקבלה זה סוג של חוכא והיתלולא, מעין פילוסופיה מלובשת בלבושים מוזרים כאלה שנועדו רק ליצור אווירה איזוטרית).
 
ב. חוויה דתית המתלווה בדרך כלל לתפילה, היא איננה אשליה (תפילה בגברא ולא תפילה בחפצא) לכן ראוי ונכון לחתור להגיע לחוויה דתית, כחלק מן המחוייבות הדתית המבוססת על המסורת ועל ההגיון.
 
ג. גם בדורנו אנו שכנראה המדיניות השתנתה, עדיין ישנה אפשרות שהקב"ה יתערב, אבל מתוך פנימיות נפשותם של בני האדם, ובכך לא יפר את חוקי הטבע. ואדרבא, כאשר אנו רואים מהלכים שלמים שתואמים את הקווים הכלליים של דברי הנבואה, האם גם כאן לא נקח זאת כדי לראות את יד השם?! זה נראה לי כמו פיספוס שנובע מספקנות מוגזמת שהיא אפילו איננה מתבקשת.
 
ישנה עוד הרחבה לדברים בלבי, אבל לעת עתה אסתפק בזה. אשמח לדעת בגדול מה דעתכם על הנ"ל.