חיובים שמגיעים לפני התורה
שלום הרב מיכי,
שמעתי את השיעור של הרב על ב' דינים בלימוד תורה("מצוות" לימוד תורה ות"ת (ביוטיוב)) ומאוד נהניתי (השיעור הראשון של הרב (בלימוד) ששמעתי..אני מתאר לעצמי שגם מהשאר אני אהנה)
היסוד הכללי שחודש, ונתת לו תימוכין שישנם חיובים שמגיעים לפני המצוות שבתורה (כגון מידות, וכן דין תשובה לפי הרמב"ם (אם לא נאמר כדברי המשך חכמה שיש מעשה מצווה ויש קיום מצווה)).
בהקשר לזה רציתי להביא עוד כמה דברים דומים.
ר' משה פיינשטיין מנסה באיזו תשובה(אינני זוכר כרגע איפה) למצוא את המקור לאיסור שימוש בסמים, אני זוכר שהוא מוצא חמישה מקורות לאיסור (אחת איכשהו הוא דימה לבן סורר ועוד, אני לא זוכר), ואני בקריאתי לא הסכמתי אפי' עם אחד מהם, אך כן הסכמתי שהשימוש בסמים פסול, וחשבתי ג"כ כנ"ל שהפסול לא קשור לדיני תורה ומגיע לפני שמגיעים החיובי תורה.
כן גם, ידוע ומפורסם הר' אלחנן בביאורי אגדות על דרך הפשט שטוען שאפיקורס מגיע רק מתאוות הלב ובעצם האמונה היא דבר מאוד פשוט (אני מתאר לעצמי שאתה תלשת את הדפים הללו מהקובץ, או משהו מעין זה, אך בלומדע'ס הוא מאוד נחמד.. ולכן רציתי לדון איתך…) אחד מהדברים שהוא מרוויח שם זה למה כתוב לא תתורו אחרי לבבכם ולא שכלכם או משהו כזה, הא אמונה תלויה בשכל אע"כ שהאמונה מושפעת רק מהלב, וע"ז ציוותה אותנו התורה לא לתור. ולפי"ז הוא גם ביאר מדוע בן נח פשוט ג"כ נתבע על אמונה, היות וכל מה שלא האמין בהכרח זה רק מתאוות ליבו, ואני תמהתי שהרי עדיין יש לתמוה מדוע הוא נתבע על כך, הרי לבן נח בתוך ז' המצוות אין ציווי לא לתור אחר הלב, וחשבתי לומר שזה ג"כ כלול בקטגוריה הנ"ל של חיובים לפני הדיני תורה, אך מייד דחיתי שאם אכן זה כלול בקטגוריה הנ"ל למה כלפי ישראל זה לא כלול, וזה כן נחשב בציוויי התורה. רציתי לדעת מה הרב חושב לגבי זה?
נ.ב. בתוך השיעור שם הרב קישר זאת גם לר"ן שם בנדרים אני לא מבין איך אפש"ל זאת בר"ן הרי הוא סובר שהחיוב לימוד תורה אינטנסיבי בא מדרשה?
שלום ראובן.
אם אתה רוצה להרחיב קצת בעניין זה, ראה שיעור פתיחה של ר' אשר וייס (מנחת אשר) לב"ק. ראה גם מאמרי על סברות כאן באתר:
דברי ר' אלחנן מוכרים לי היטב, ואכן אני לגמרי לא מסכים איתו. לא בגלל שאמונה אינה סברא, אלא בגלל שאדם שגדל כאסקימוסי בד"כ לא יגיע לסברא הזאת ולכן אין תביעה עליו. גם משפטי הגיאומטריה יוצאים מסברא גרידא (בהנחה שיודעים את האקסיומות, וכל אחד יודע אותן), ובכל זאת אף אחד לא מגיע לזה לבד.
הקושיא מלבבכם לא זכורה לי, אבל מעיקרא ליתא. אין במקרא דיבור על שכל. בינת הלב גם היא מסומנת בלב ולא בהכרח יצרים ותאוות. אמנם לגבי הציווי לישראל לפעמים מילתא דאתיא בסברא טרח וכתב לה דקרא (כמו לא תרצח או כיבוד הורים).
הר"ן סובר שזה מדרשה ולא מפסוק, ולכן במישור דאורייתא הרגיל הוא קורא את בשכבך ובקומך כמו רשב"י שכל היתר הוא קיומי. אלא שבמישור של הדרשה הוא מוסיף חיוב אחר (וכידוע לשיטת ה רמב"ם בשורש השני הלכות שנלמדות מסברא הן דברי סופרים).
חג שמח
נראה לי שר"א טוען שאמונה זוהי סברא כל כך פשוטה ולכן כל אחד בוודאי אי פעם חשב עליה ואם הוא עדיין אינו מאמין אזי בהכרח שהוא בעל תאוות, בניגוד לגיאוצטריה שאין נפק"מ אם חשב על זה (אני חשבתי שהרב לא יסכים בנק' שר"א טוען שזה דבר כל כך פשוט, ואין פה שום מורכבות).
חשבתי על המלתא דאתיא בסברא טרח וכתב לה קרא אך נראה לי שכאן קשה לומר זאת היות ומהות החיוב היא שא"צ לומר שחייבים לקיים אותו. (ואכן באותו אופן קשה לי על הרח"ו שהרי חז"ל כן דרשו מה הוא רחום אף אתה וכו', ומלא תרצח לא קשיא לי שאין עונשין אא"כ מזהירין והתורה רצתה להעניש על זה, וכן ניתן לדחוק בכיבוד הורים שהתורה כתבה זאת בשביל הדינים שיוצאים מכך לגבי קללת הורים)
כן, גם אם אני אסכים שכך ניתן להעמיד את הר"ן (ובינתיים אני לא מסכים, שהרי אם נאמר שיש חיוב חיצוני למה חז"ל הוצרכו לדרוש כך הרי כבר יש חיוב, מעין מה שקשה לי על הרח"ו), עדיין קשה לי הצורה שבה הרב העמיד את הדברים. הרב הציג את הסוגיה בנדרים, ומייד פתח בשאלה א"כ מהיכן מגיעים כל החיובים של ת"ת הזכורים לנו, והרב העמיד את הקושיא הזאת גם על הר"ן, וזה אני לא מבין שהרי לפי הר"ן החיובים הגיעו מכח הדרשה?
לא אמרתי את זה בר"ן. להיפך, אמרתי את זה ברא"ש, אבל הערתי שגם לפי הר"ן החיובים הנוספים אינם מהמצווה דאורייתא הרגילה אלא מדרשה.
אה, לא כך הבנתי אותך, טוב, תודה רבה וחג שמח.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer