חיוב במצוות בדיכאון
שלום,
אני מתמודד כבר כמה שנים עם דיכאון מז'ורי. הרפואה המודרנית מתייחסת לזה כמחלה לכל דבר, שדורשת טיפול רפואי ותרופות. אבל בשונה ממחלות אחרות, חומרת הדיכאון לא מוערכת באמצעים מדידים אלא לפי התחושה של החולה. אני מוצא שפעמים רבות שמירת הלכה גובה ממני מחיר נפשי. לא מדובר בפיקוח נפש, ועדיין ברור לי שדברים מסוימים (לדוגמה המאמץ הנפשי בתפילה) מקשים על ההתמודדות מול הדיכאון. האם במקרה כזה יש היתרים הלכתיים מיוחדים? והאם אדם נאמן להעיד על עצמו שהוא חולה מידי כדי להתפלל, לצום או לקיים מצוות אחרות?
תודה
הכלל הוא שלאדם יש נאמנות על עצמו. לא רק זה, אלא שאם אתה זה שמקבלת את ההחלטה אז אתה יודע אם אתה חושב כך באמת או לא, ולכן לא עולה שאלת הנאמנות. לב יודע מרת נפשו נאמר רק כשאנשים אחרים צריכים לפעול באופן אסור בגלל מחלה שלך. שם עולה שאלת הנאמנות שלך.
ברור ששיקול כזה הוא לגיטימי בהלכה, אבל קשה לתת קריטריון הלכתי כללי. כל שאלה לגופה. לגבי התפילה, אם זה משפיע משמעותית על מצבך הנפשי אתה ודאי יכול להתפלל ביחיד ולקצר בתפילה.
מה גבולות הגזרה? תפילת יחיד קצרה, או שאפשר לוותר על תפילות במידה ויש לזה השפעה ניכרת?
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם
אם אינך יכול לחיות בהם וזה גורם בעיקר לסבל אז ודאי שפטור.
חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ … גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ
לא יודע לתת תשובה כללית. מאד תלוי מה בדיוק ההשפעה וכמה צריך לוותר כדי לטפל בזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer