חמץ שספק נמכר לגוי ובוטל
שבוע טוב הרב,
האם מותר לאכול לאחר הפסח חמץ שספק נמכר לגוי ובוטל לפני הפסח? כלומר, האם שימוש בחמץ עוקר את הביטול למפרע גם במקום שיש צד ספק שהשימוש הוא בהיתר (על הצד שהמכירה קרתה בפועל)?
בברכה,
אני לא ממש מבין את הציור אבל לכאורה יש כאן ספק דרבנן (חמץ שעבר עליו הפסח הוא דרבנן).
נניח לצורך העניין שלפני פסח מיניתי שליח לביצוע מכירת חמץ לגוי, אבל השליח ספק עשה את שליחותו ולא ניתן לברר זאת. בגלל הספק הזה עשיתי גם ביטול חמץ למקרה שהשליח לא עשה שליחותו. כעת לאחר הפסח אם אשתמש בחמץ, יעקר הביטול למפרע ואז מתברר שלמפרע יש פה עבירה על בל יראה ובל ימצא דאורייתא. לפי זה לכאורה יש פה ספק דאורייתא, לא?
השאלה אינה האם לעבור על בל ייראה אלא האם לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. הפיכת החמץ למפרע לחמץ לא מבוטל אינה מעבר למפרע בל ייראה. אמנם בסוגיית נדרים יד סוע"ב לכאורה מוכח ההיפך, שאסור לאכול היום שמא מחר יתברר שזהו איסור, אבל יש לחלק בכמה אופנים. שם עושה פעולת אכילה היום ויודע שיש חשש שמחר יישן. כאן הרי הוא לא מעלה בדעתו בשעת הביטול שהוא עומד לבטלו. מעבר לזה, בסוגיא שם הוכחתי פעם שבכלל לא זו המסקנה. וכעין זה דן הריטב"א (ויש תשובה של הרב קוק על כך) במי שבירך על מזון והתחרט ולא רוצה לאכול, האם יש עליו חובה לאכול כדי "להציל" את הברכה. הוא כותב שאין חובה לאכול, אמנם יש לדון מה הנימוק: האם זה בגלל שברכה כזאת אינה לבטלה כי בשעתה היא הייתה צריכה, או שמא אין חובה "להציל" ברכות. וכן דנתי פעם לאור כל זה באישה שהתגרשה בתנאי ונישאה לאחר. האם יש עליה איסור לעבור על תנאה אחרי הנישואין שכן בכך היא הופכת את בעילותיה לבעילות איסור (ואת ילדיה לממזרים).
יש להאריך בזה טובא, אבל לדעתי יש כאן רק בעיה של דרבנן מכאן ולהבא ולא של דאורייתא למפרע.
עוד יש להוסיף לזה תהייה על הנחת היסוד עצמה. בפסח עצמו אכן החמץ היה בעיניו כעפר (שהרי זה עפר רק מחמת האיסור, כי מדובר בחמץ שראוי מצד עצמו ורק הוא לא רוצה בו בגלל האיסור) וכעת רוצה להחזירו לשימוש ולכן לא בהכרח הביטול בטל למפרע. רק אם אוכל את החמץ בפסח עצמו זה מברר למפרע שהביטול לא היה רציני.
אגב, יש חזקה ששליח עושה שליחותו.
לכאורה הדיון כאן הוא ספק דאורייתא שנתגלגל לדרבנן, להצד שהביטול אינו מועיל, והאחרונים האריכו בזה, אבל לא מובן למה יתבטל הביטול מפני השימוש לאחר הפסח הלא הביטול בפסח היה בלב שלם, זה כמו להפקיר חפץ ולחזור לזכות בו (ראה ב"ק כח א).
ההשוואה הזאת תלויה במחלוקת הראשונים מהו ביטול. אתה מניח שמדובר בהפקר. אבל אם הביטול הוא להפכו כעפרא דארעא הסברא נותנת שחרטה משנה את המצב למפרע. אמנם לאור מה שכתבתי למעלה (שהבעיה היא האיסור ולא הדבר עצמו), זה נכון רק לחרטה בתוך הפסח.
אם ברגע הביטול לפני הפסח ידעתי שלאחר הפסח אני אשתמש בחמץ, האם זה אומר שהביטול היה שלא בלב שלם? כלומר, במקרה הזה לא שהייתה לי חרטה לגבי השימוש בחמץ, אלא שמראש ביטלתי למקרה שהמכירה לא תפסה, תוך ידיעה שאני אשתמש בחמץ לאחר הפסח על הצד שהמכירה כן תפסה.
סביר שכן. ועדיין אין סתירה לטענתי שאם זה לא היה ידוע מראש והתחרטת הביטול לא בטל למפרע.
כעת ראיתי כאן כמה מקורות לגבי ספק חמץ שעבר עליו הפסח:
http://din.org.il/2018/04/24/%D7%A1%D7%A4%D7%A7-%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%A9%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97-3/
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer