חצי שיעור באכילת חמץ

שוב שלו' וברכה לכת"ר הרבה הרב הגאון האדיר רבי מיכאל אברהם שליט"א, כתב הרמב"ם (פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ז): האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא, הרי זה אסור מן התורה, שנאמר (שמות יג, ג) 'לא יאכל חמץ', ואף על פי כן אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור שהוא כזית, ע"כ. והקשו כסף משנה ומשנה למלך שם, מדוע הוצרך הרמב"ם למצוא מקור לאיסור חצי שיעור באכילת חמץ, הלא קיימא לן כרבי יוחנן(יומא עד, א) שחצי שיעור אסור מן התורה בכל איסורי התורה, ואם כן מאי שנא אכילת חמץ שצריך לה ריבוי מיוחד. ועוד קשה, כיצד חידש הרמב"ם ילפותא זו מדעתו. ובצל"ח(פסחים מד, א ד"ה ועוד) תירץ, שמכתוב זה למדו חז"ל איסור הנאת חמץ, כמבואר בגמרא (פסחים כא, ב), ובאיסור הנאה אין שיעור כזית, וממילא לא גרעא אכילת חצי שיעור מהנאה. ונפק"מ כשאין דין חצי שיעור דאכילה, כגון שאכל חצי כזית חמץ סמוך למוצאי פסח, באופן שאינו יכול להצטרף עם חצי כזית אחר, ואינו אסור מצד חצי שיעור דאכילה, אבל אסור מצד הנאה שאין לה שיעור. אמנם, מדברי המגיד משנה שם משמע שנקט בדעת הרמב"ם שאיסור חצי שיעור בחמץ אינו אלא כשאר איסורי חצי שיעור שבתורה, ולא מצד הנאה, ואם כן עדיין יש לתמוה למה הוצרך הרמב"ם למצוא מקור מיוחד לאיסור חצי שיעור באכילת חמץ, ולא היה די לו בדין חצי שיעור של כל התורה כולה.  

חותם
הקטן שבאדם א.