טור 320
שלום הרב, בטור 320 הרב הוכיח מאגדה תלמודית(או לפחות הראה את הסוגיא לגבי זה) שאין להתבסס על שיקולים מטאפיזיים בקבלת החלטות
שאלתי היא, בדף היומי של אתמול וגם של היום(שבת קלד-קלה) אנחנו רואים שני סיפורים בגמרא שמראים ההפך: 1. רבא ש"איחלש" אחרי ששינה הבנה במשנה ופעל לפיה ורבא אומר שזה בגלל ששינה מההלכה למרות שרבנן טענו שהוא צדק. 2. רב אדא בר אהבה שגרם לבנו להיות כרות שפכה וטען שזה בגלל שעשה כנגד ההלכה למרות ששמואל סובר כמותו.
לפי זה יוצא שיש מקום לשיקולים מטאפיזיים בפסיקת הלכה, בניגוד למה שהרב אמר שאין מקום אליהם בהחלטות.
אשמח להסבר, תודה ושבוע טוב.
מעשה לסתור. משם ראיה לדבריי. הרי הוא מנמק את דבריו בכך שהברייתא מדויקת כמותם, כלומר עצם העובדה שהוא חלש אינה נימוק. לכל היותר יש בזה מוטיבציה לבדוק את עצמך שוב.
אבל גם אם תמצא איזו אגדה או מימרא בכיוון הזה, זה לא ישנה כלום. אפילו בת קול מהשמים לא משנה את ההלכה, אז בטח שלא כאבים ומחושים כאלה ואחרים. ובכלל, נראה שהחלטה על פי הדברים הללו היא בכלל איסור תורה של "לא תנחשו". ואולי גם החלטה על פי שיקולים מטפיזיים נכללת בגדר הזה.
אם יהיה לרב כאבים אחרי טור מסויים הוא ייבדק שוב????
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer