טעם ומעשה
שלום כבוד הרב אני מסה למצוא לעצמי איזשהו עיקרון מנחה שיעזור לי להבין מתי יש להתייחס לדין מסוים כאל המעשה שצריך לעשות ומתי יש להתייחס לדין מסוים כאל הטעם שמאחוריו שהוא החשוב למעשה, לדוגמא אחת מני רבות:
"שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו"- חלק מהפוסקים אומרים שאין צורך כיום לשאול דווקא את אלו כי הם פחות רלוונטיים, אך באופן כללי יש לוודא לפני שבת שהכל תקין. כלומר יש פה התייחסות לטעם שמאחורי הדין.
לעומת זאת
"העושה מלאכה בערבי שבתות…"- אנו רואים כאן התייחסות אל הדין כמעשה בפועל ולא אומרים לפעול לפי הטעם מאחוריו, למשל למי שאומר שהטעם הוא להכין את צרכי השבת בנחת אד לפי הדוגמא הקודמת הפוסקים היו צריכים לומר פה הכן את צרכי השבת בנחת
יש שאלה דומה אבל יסודית יותר: איך בכלל יודעים מהו דין ומה המלצה בעלמא. אני לא בטוח שהדברים שיש לומר הם דין. אבל ברור שאין טעם לומר אמירה ללא משמעות. זה לא כמו עשיית מעשה בגלל שכך נקבע. זה כמו שר"ח על הרמב"ם אומר שבתפילה יש את כוונת המילות בנוסף לכוונה לצאת ידי חובה שיש בכל המצוות. זה מפני שדיבור ללא כוונה אינו דיבור. כך גם בנדון דידן.
תודה רבה כבוד הרב, אבל לצערי לא הבנתי כל כך את התשובה, אשמח להסבר נוסף
האם מה שאדם צריך לומר בתוך ביתו זו הוראה הלכתית? זה נראה כמו המלצה טובה. אז איך אתה יודע אם זו הלכה או המלצה? שאלתך מניחה שזו הלכה, ואני טוען שיש שאלה יסודית יותר: האם זו בכלל הלכה. אין לי קריטריון כללי להבחין בין הלכה להמלצה, ולכן גם קשה לקבוע מתי הולכים אחרי הטעם. בהלכות דאורייתא לא דורשים טעמא דקרא, כלומר לא מפרשים את ההלכה לפי טעמה. אבל בהלכות דרבנן יש לזה יותר מקום. שלוש האמירות הללו הן לכל היותר הלכה דרבנן (אם זו בכלל הלכה).
לאחר מכן הצעתי הסבר גם על הצד שזו הלכה. אמרתי שכשיש הלכה שעוסקת בדיבור, שם הכוונה נחוצה כדי שלמעשה תהיה משמעות. כאשר אתה מניח תפילין דרושה לכל היותר כוונה לצאת ידי חובה. אבל בתפילה צריך גם כוונת המילות. למה? מפני שהנחת תפילין היא פעולה ואם הנחת תפילין הפעולה נעשתה, גם אם לא חשבת על המטרה שלשמה אתה מניח אותם. אבל דיבור בלי להתכוון למה שאתה אומר אינו דיבור בכלל. לכן לומר את שלושת הדברים במקום שהם לא שייכים אין לזה שום ערך. בדיבור הכוונה היא חלק מהותי מהעניין.
תודה רבה כבוד הרב, את עיניין האם הדין הוא הלכה או המלצה הבנתי
לגבי השאלה ששאלתי, התייחסת לדוגמא ספציפית של ההסבר מדוע שם מתייחסים למהות מאחורי המעשה של הדין, עקב כך שמדובר בדיבור ודיבור ללא כוונה הוא ללא ערך במקום שהוא לא רלוונטי.
אם נאמר זאת לגבי הדין הזה, מה לגבי תפילת 18 או קריאת מגילה בפורים, ניתן להתייחס למהות מאחוריהם( לפי הדעה שהגיונית לך) וללכת על פיה כי גם פה מדובר בדיבור, למשל לומר שמטרת המגילה היא פרסום הנס אבל כיום השפה שלה לא מובנת כל כך אז נפרסם את הנס בדרך מובנת, או 18 כנ"ל…
אבל זה עוזר להבנה של עיניין אחד מתוך אלפי דינים שונים שצריך לדעת בהם האם פה המעשה שנאמר צריך להיעשות או רק הטעם שמאחוריו, אולי גם פה אין קריטריון יסודי שאפשר להישען עליו? ממש קשה ללמוד בלי קריטריון יסודיים… איך עושים את זה בכלל?
אתה מערבב. המגילה לגמרי ברורה ואין שום בעיה בפרסום הנס שהיא עושה. לכן איני רואה קושי. כך גם תפילת שמונה עשרה. ברור שאם יש לך דרך אחרת, ואפילו טובה יותר, לפרסם את הנס זה לא רלוונטי. זה מה שתיקנו.
דיון כללי אינו קונסטרוקטיבי. דווקא הדוגמאות מקילות לדון.
תודה כבוד הרב, אבל זה בדיוק מה שאני מנסה להבין, מדוע לגבי המגילה תגיד שדרך טובה יותר לפרסם את הנס היא לא רלוונטית אבל לגבי שלושה דברים (לצורך הדוגמא נניח שזה הלכה) ניתן לומר בגלל שהשאלות פחות רלוונטיות ניתן לוודא שהכל תקין לשבת בדרך אחרת?
כמו כן אני בטוח שיש דוגמאות אחרות יותר טובות, אבל לא עולה לי, אני מנסה להבין את העיקרון, מתי ניתן לוותר על המעשה ולעשות אחר ולדבוק בעיקרון ומתי לא, או שאין כלל כזה..
ואם אין כלל כזה איך ניתן ללמוד? להמציא כלל משלי?
אנחנו חוזרים על עצמנו. איני יכול לדון בשאלה כה כללית. כל מקרה לגופו. זהו, סיימתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer