ייחודיות התנ\\

בניתוח השיר של תמר דיברת על הכוונה של הטקסט, והיה נשמע שאתה מתכוון למשהו אובייקטיבי.
אני בטוח שיש סיפורים ושירים שאתה חושב שעולה מהם מסר שאתה לא מסכים איתו.

גם בתנ"ך יש מסרים שאני לא מסכים איתם, אבל במקרים אלו אני עושה פרשנות (כמו כולנו). אני מניח שהייתי עושה זאת גם ביחס לשירים אם הייתי רואה בהם מקור מחייב. בכל אופן, אין הבדל מבחינתי בפרשנות של שיר או התנ"ך. להיפך, אם בכלל אז יש לתנ"ך יתרון שכן אם אצליח לחלץ ממנו משהו ברור אראה בזה משהו מחייב, משא"כ בשיר.

עם איזה מסרים בתנ"ך הרב אינו מסכים?

ניפוץ עוללים או הריגתם למשל. סמכות אבסולוטית של מלך. יחס לנשים ועוד.

"אשרי שינפץ עולליך אל הסלע" נאמר כהבעת תקווה אישית של המתאבל (לגביה ניתן עקרונית לדון האם יש להזדהות איתה) ולאו דווקא כעקרון תאולוגי. בעקרון נראה שאם בורא העולם רוצה להשמיד ציביליזציה – וכמובן הוא עושה זאת כי היא מן הסתם כבר עברה מזמן את נקודת האל חזור של השחיתות – זו זכותו. מוזרה בעיני היציאה נגד חשבונות הצדק של אלוהים כלפי תינוקות בזמן ש*בכל שנה* בני אדם מבצעים 52-53 מליון הפלות ברחבי העולם בשם דת ה'הומניזם'. זו כמובן אינה טענה נגד הרב אלא נגד משמיעיה המרכזיים של התלונה.

פשוטו של מקרא סולד ממלכות אנושית. ג'ון לוק שפך לא מעט דיו במטרה להראות כיצד כל עקרונות החירות של הליברליזם הקלאסי (שהיה ממנסחיו העיקריים) מוכחים ישירות מפשוטו של תנ"ך. וממנו דווקא, כי ישו ("תנו לקיסר את אשר לקיסר") ופאולוס (לא מוצא את הציטוט כרגע) לא עזרו לו הרבה בעניין.

אינני רואה היכן המקרא מתייחס לנשים באופן בלתי צודק. בכלל נראה שיש משהו יומרני בבטחון הזה ביכולות שלנו לתפוס מהו צדק בבהירות רבה יותר מנביאי ישראל.

קופנהגן אתה מערבב בין מישורים של הדיון.
שאלת מה במקרא מעורר בי אי הסכמה וכתבתי דוגמאות.
אבל בה במידה אמרתי גם שכשיש אי הסכמה אני (כמו כולנו) עושה פרשנות, בדיוק כפי שאתה עשית כאן.
לא כתבתי שאני חושב שאני צודק יותר מהנביאים או הקב"ה. ממש לא. להיפך, בדיוק בגלל זה אני עושה פרשנות כי לדעתי לא סביר שהם טעו.
טענתי העיקרית היא שקשה לראות מצב שבו אמצא בתנ"ך משהו שסותר את אמונותיי ואתכופף. לא כי אני יודע כל והכי חכם ולא כי לתנ"ך אין סמכות, אלא מפני שפרקטית בד"כ אעשה פרשנות שתתאים את זה לתפיסותיי. מעבר לזה אני גם טוען שכך עושים כולם אלא שאינם מודים בזה.
כל זה כתוב בדבריי למעלה ואני לא ממש מבין איך נקלענו לוויכוח (או הלא ויכוח) הזה.

לא עשיתי פרשנות. כתבתי כאחד שאינו יודע מהי הפרשנות. יתכן להבין שניפוץ עוללים סותר את "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" ואם כן הפשט עצמו יהיה מן הסתם בכיוון שהזכרתי. אבל אפשר שלא. בין כך ובין כך, מקור התמיהה שלי הוא פשוט בטענה ש"לא ניתן ללמוד מהתנ'"ך", בגלל הסיבות הבאות:

1. גם אם אינני מוצא בספר דברים שממש סותרים את אמונותי, עדיין יש אינספור דברים שלא הייתי מקנה להם אותה מידה של חשיבות בלעדיו, או דברים שלא הייתי מקנה להם חשיבות כלל (אם כי הקניית החשיבות קוהרנטית עם אמונותי). למשל יישוב הארץ (בלעדי זאת, לא קשה למצוא קולות הלכתיות כשרוצים) או בית מקדש.

2. יש דברים שכלל לא הייתי יודע. למשל עקרונות כמו תחית המתים (נלמד מדניאל) ויום הדין שמתממשים בהיסטוריה הקונקרטית של כדור הארץ. זה שחז"ל חשבו כך אינו מספיק, כי מי אמר שאינם טועים כמו בשאר עניינים של השקפת עולם, היסטוריה או רפואה (כפי שלימד ר' אברהם בן הרמב"ם במאמרו על דרשות חז"ל)?

3. יש גם דברים ממש סותרים: מתישהו זה גרם לי ל"הכפפת אמונות" בנוגע לחיי זוגיות של הומוסקסואלים שכעת אני רואה בהם חטא שאין להביע איתו הזדהות באמצעות השתתפות בשמחות או תמיכה אחרת כלשהי גם אילו היה ניתן למצוא אפשרות הלכתית לכך.

4. נראה שעצם העיון הספרותי מבהיר לקורא עניינים כמו רצון ה', משמעות ההיסטוריה, מצבו של האדם, השגחה, והמשמעות הקיומית של אלה עבור האדם בצורה שאף ספר אחר אינו מצליח לעשות.

זה מחזיר אותנו לדיון שנחבט לעייפה. כל הנקודות הללו כבר עלו ונענו בטורים 134-5 ובטוקבקים שאחריהם.

ארבע הנקודות שהעליתי היו בתגובה למה שנאמר כאן (שלא ניתן ללמוד מהתנ"ך). אינני יכול לקחת בחשבון או להתיימר להכיר כל מה שהרב אמר בכל מקום אחר.

אחי, האם אתה טוען למעשה שהכל כן יכול להילמד מהתנ"ך?

ואם נניח לא הכל יכול להילמד מהתנ"ך אז מה?

הוויכוח אינו האם הכל יכול להלמד מהתנ"ך (ברור שלא), אלא האם ניתן ללמוד ממנו *משהו*. לטענתי, הרבה יותר ממשהו. לטענת הרב כפי שהוצגה כאן, כלום.