יישום הכלל: "70 פנים לתורה" בהלכה
רציתי לשאול בבקשה מדוע בהלכה אין חכמות ויש (פחות או יותר) הלכה אחת מחייבת ואילו בדברי הגדה או מחשבה ואמונה אנו אומרים 70 פנים לתורה -מה ההגיון לחלק כזה חילוק חד בין הלכה לשאר הדברים?
ראשית, בהלכה בהחלט יש חכמות, ויש לא מעט אפשרויות הלכתיות לגיטימיות. 70 פנים לתורה נאמר גם בהלכה. הרמב"ם בשורש השני טען שרק הפשט הוא פירוש והדרש הוא בהכרח הרחבה, כי לכל פסוק יכול להיות רק פירוש אחד. ועל כך כותב הרמב"ן שמקובלנו לא כך ושבעים פנים לתורה. שם מדובר על דרש הלכתי. באשר לדברי אגדה, אני מניח שאתה מתכוין למחשבה (=עקרונות האמונה). הסיבה לכך שהתחום הוא פרוץ למרות שמנסים להציג גם אותו כסגור, הוא מפני שלא קיבלנו מסורת על כך. שיטה מחשבתית, כמו זו של כוזרי או הרמב"ם, היא יצירה של ההוגה שיצר אותה ולא מסירה במסורת. משא"כ ההלכה, שאמנם עוברת פרשנויות אבל יש גוף לדברים שעובר במסורת והפרשנויות נוצרות סביבו.
הרב אני יכול לקבל דוגמא על מה יש שבעים פנים לתורה? מה זה מועיל לנו האמירה הזאת ? הרי יכולים להיות אלף דיעות, מה שההלכה תקבע זה לפי הרוב אז ממילא ברור שיש הרבה פנים – לא כך?
האם לימוד של כל הדיעות הללו – מעלה עלי שכר לימוד תורה אע"פ שזה רק מהגות היוצר אותה ולא כמסירה במסורת?
האם לימוד תורה החומש התנ"ך עדוף על לימוד הגויות כאלה?
שבעים פנים לתורה כוללות פשט ודרש ורמז וסוד. את ה' אלוקיך תירא נלמד כפשוטו (פשט), ופן נוסף בא לרבות ת"ח (דרש). ההלכה יכולה להתחשב בכל הפנים, שכן ברוב המקרים הם לא סותרות. לכן לא בהכרח מדובר כאן בהגות בעלמא. המקרים שבהם דרש סותר את הפשט הם מועטים ביותר. מעבר לזה, לא תמיד מדובר בפסוקים הלכתיים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer